Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 160

מלובשים בגדי משי לבן ועל ראשיהם מגבעת לבנה של תבן הירדן.- וחוצות הכפר הומיות מאדם רב, אלה הולכים ואלה באים, ותרב השמחה בחצרון. כחצות היום ודגלים לבנים התנוססו על בל הבתים, ויתקעו בשופרות והמסע החל.- כל אנשי הכפר עם הרב והמורה בראשם התאספו לפרדס הצבור ויחכו להארחה של בני הנעורים ההולכת ומתקרבת אליהם. ובני הנעורים, הבחורים, אבוקות בידיהם, ובן ראש הכפר בראשם ורגל לבן בידיו, ילכו. וישירו השיר הלאומי ״בצאת ישראל מעם לועז״, והתוף הולך ומכה לפניהם, ומנענעים וצלצלים וכלי זמר שונים יריעו וינגנו , ובבאם לשערי הפרדס פגשו אותם הנכבדים בביאה ויאמרו אליהם*. ברוכים הבאים, אברכים חתנים! ברובים הבאים בשם ה׳! ויעל הרב המטיף הבמתה ויברכם בשם כל העדה, ויבאר להם את פרשת החג וערכו.בחיי עמנו בדברי הימים. אחרי בן נפטרים הזקנים לבית הצבור ואוכלים ושותים ומטיבים את לבם.-וארחה שניה באה מן הצפון, כל הנערות והבתולות שנתאספו הנה הלך וטפוף תלכנה, כולן מלובשות לבנים ומשיבי־רוח לבנים בידיהן, ומקלעת שושנים לבנות בראשיהן, ויפהפיה אחת בראשן, ודגל משי לבן בידיה, וגם הנה ישירו את השיר הלאומי. ובבאן לפתח הפרדס יצאו נגדן כל הבחורים עם כלי הזמר והמנענעים והצלצלים ויקראו להן ו ברוכות הבאות בשם ה׳, ברוכות׳ אתן אחיותינו!- ואחר בך יתפשטו בכרמים, והאבות והאמהות יראו בשמחת בניהם ובנותיהם וישמחו גם הם. לא תשבע עין מראות את המחזות היפים האלה, ואת ההוד והדר השפוך על הבנות ועל בני ישראל... הבחורים כלם חסונים כאלון בריאים ומוצרךם , טל ילדות ועז וגבורה על פניהם גם ילדות ועז יציץ מעיניהם. נעים לראות את הענקים האלה מדי התהלכם לשוח את יפותיהם. נעים לראות את הענקים האלה,.אשר גם חכמתם תאיר פניהם, והוד האצילות פרוש עליהם. ובנות ישראל? בנות ישראל בוראי יפות הן. זאת קומתן דמתה לתמר, לחין צח ואדום, ספיר גזרתן, וקוצות תלתליהן שחורות" בעורב. ועינים- אל אלהי אבי, חצי התבל אם לתת בער עינים כאלה גם זאת עוד מעטה... ויצא, לבנות ישראל שם ביפין. בנות ישראל מאד מעולם יפות הן אלא שהעניות, הגלות, הצרות, ההשכלה המזויפת, הבגדים המבוערים, נולו אותן, ועתה שב היופי על האכסניא;שלו, ותהיינה בנות ישראל היפות בכל התבל.סופרים ממ״ע הגדולים באירופא ואמעריקא וציירים הרבה יבאו הנה ויתארו תמונות היפיפיות ובחיריהן וישלחו את התמונות ההן למקומתס. - וגם סופרים של מ״ע בארץ ישראל, מירושלים וערים אחרות יבאו הנה. ומר אביאסף סופרו של מ״ע "היררך, אשר בא לראות במחזה, בכדי לתת ממנו חשבון במ״ע, סח לי כי מדי שנה בשנה יתפשט ויתרחב המנהג חזה, ומדי שנה בשנה תרב השמחה, ותהי מעין "שער המצבה" ליפיפיות אשר באירופאז אפס כי שונה היא. מהמצבה באירופא, כאשר בכלל שונים הם מנהגי ישראל...