Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 152

תמונה פלמנדית... וכפרים כאלה ככל המפלה, וכמעט כל הדרך כמו כפר אהד. והתשוקה גברה בי גס ברעיתי לצאת מן המרכבה ולראות את אחי המאושרים האלה, להיות בבתיהם, לדרוש בשלומם ולשאוף יחד אתם אדר שרותיהם. ובאחת התחנות #כפר שלום" עמדנו לנוח. הכפר גדול, מרכז לכל הכפרים סביבותיו, וכמו בית האסם של כל הכפרים, ובו "החנות הכללית" לכל הסביכה ז בכל זאת לא ראיתי בבית התחנה ומגרשיה המון סוהרים, מוכרים וסרסורים, כמו שנראה כזאת כסוריא או באחת התחנות המרכזות באירופא. כי פה, בערי השדה, אין סוחרים במובן הרגיל; כתה מיוחדה של אנשים, שכל מעינם רק להחליף סחורה בכסף וכסף כסחורה-אין בכל המקומות האלה, וסרסורים מאן דכר שמם.וזה סדר המסחר ככפרים ההם: ככפר אחד תיכוני מרכזי בתי אסמות, אשר שמה תאספנה כל התבואות העומדות להמכר, אחרי נביון כלכלת שתי. שנים. בתי האסם-הם תחת הנהגת נבחרי הכפרים, וסוחרים יבאו מהערים הגדולות׳ ויקנו את התבואות, ורק־ שמירת התבואות ומחסורן על חשבון המוכרים; התבואות תובלנה במסלת הברזל ליפו או לעכו. וחנות גדולה מכל מיני הסחורות וצרכי החיים ג״ב כללית על חשבון הסביבה, תחת הנהגת נבחרים, ובחנות ההיא אפשר להשיג כל הסחורות במחירן הראשון. המסחר הקטן, "החנוניות", אשר כנראה מדברי ימי עמנו, היה כמעט לטבע שני לנו, עתה אפס ונמר טעמו, ובכל המדינה כמעט שלא נפגוש חנויות קטנות- לשם מסחר, אף כי הרשות בידי כל אחד ואחד לסחור את הארץ כרצונו וכאות נפשו. כי נשתנו. סדרי החיים וסדרי ההנוך העברי: בטלנים "בלי עבורה מיוהדת" אין בכל הארץ. "תורה ועבודה וגמילות חסדים", הן הן היסוד הראשי, אשר עליו בנו כני ישראל את אשרם ועשרם; ההברות הגדולות האלה כמו כתובות באותיות זהב על כל שערי עיר וכפר, ויען כי קימו בני ישראל את "התורה והעבודה" באופן היותר טוב, כמעט שאינם נצרכים לגמילות חסדים. כל איש ישראל מחויב ללמוד אומנות, לבד האומנות, המלאכה הראשית והעקרית - עבודת האדמה. במשך ימי גלותם, ביחוד בשנות המאה השביעית, למדו היהודים להכין את "סוד האדמה". המה ראו ויבינו, בי מלך, מלכו של עולם, הוא - אשר לשדה נעבד. משנות רעה, משני רשעים ומשוט לשון הוא לא יירא. המה ראו ויבינו, כי "אשר לו הארץ"-לו הכבוד, לו הכח, לו הנצח ולו גם העושר .והאושר; המה הבינו, כי רק עובד אדמתו יאהב את אדמתו־ והאדמה תאהב את עובדיה-כמו שהאם תאהב את פרי בטנה ומינקת את יונקה. את התורה הגדולה ההיא למדו "בבית הספר הגבוה של הגלות"... כאלף ותשע מאות שנה למדו זאת - עדי הבינוה על בוריה . וכאשר בעזרת ת יצאו מבית הספר הנורא הזה לחפשי ותעודת בגרות בידיהם, ויחלו לחיות ולבנות להם בית לעצמם