Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 87

87 פעולות חכמי ישראל אל תקופה היסטארית. ובל בך מששו בה גם חכמי התלמוד הקרובים לה באפלה, עד שאמרו ״מלכות פרם בפני הבית ל״ד שנה״ (ע״ז ט׳), שעל כן יצא להם זמן הבית השני בסך ת״ב שנה, בעוד שהכל יודעים כי ממות כורש עד שכבש אלכסנדר המוקדוני את פרם עברו כשתי מאות שנה וממות כורש עד חרבן הבית השני עברו בשש ימאות שנה. האמנם יפלא מאד, איך יתכן שאחרי שבא העם לחייו ההיסטאריים והגיע למדרגה ספרותית, עד שהיו לו ספרים כספרי התורה והנביאים וחלק מהכתובים, ישוב העם לחיות בחשך, כאפרוח בקליפתו, מבלי להשאיר זכרונות ברורים בקורות חייו במשך זמן גדול. אך הפלא ישאר פלא, והמעשה-מעשה. כאשר בטלה הנבואה מישראל, לסבה שתביא לפנינו, חדלו לזמן רב גם מחברי ספרים ורושמי קורות בעמנו , ובשוב ה׳ את שיבת ציון היינו כחולמים, מבלי לדעת ולהודיע את אשר עבר עלינו. רק זאת ידענו בי התורה ודרישתה התחזקה בכה גדול בתקופה ההיא, בסתר התרקמה במשך מאות שנים, כעצמים בבטן המלאה, ובימי הזונות, ועוד יותר בימי התנאים, היא נצבה לפנינו בהמון לבושיה, עד אשר נשתומם ונשאל: מי ילד לנו את כל אלה? אבל אם לא נוכל להראות בבירור על דין ודין אשר ילד בזמן ההוא, הנה בכלל יכולים אנו להחליט, שמלבר הרבה דברים שנולדו בעת ההיא, כעגיני ברכות על דברים שוגים וכיוצא בהם, שנהגו גם אצל הפרסיים שמשלו עליהם ושכבר הראו עליהם המבקרים,־־שייכים לזמן ההוא עור דברים רבים שבאו במשנה כדברים פשוטים הידועים לתינוקות של בית רבן, כמו קריאת שמע, סדר תעניות על הנשמים, אסורי •מוקצה, היתר נדרים, תפלה בנוסח ידוע, נטילת ידים, עירובין ועוד המון דינים והלכות אין מספר, אשר בעלי המשנה והתלמוד, שמצאו אותם בעם מבלי מצוא את הזמן והסבה שהולידו אותם, יחסו קצתם למשה בשם "הלכה למשה מסיני", לקצתם חפשו;סמך במדרשי הכתובים, וקצתם יחסו לאנשים מפורסמים, כמו עירובין ונטילת ידים לשלמה (שבת י״ד ב׳) ואסור מוקצה לדורו של נחמיה (שם קכ״ג ב,). אין ספק בעיני, בי אילו לא פסקה הנבואה מישראל כי אז היה לנו ספר ששי לתורת משה, שבו היו באים כל החקים החדשים האלה. אבל מתוך שהתורה היתה כבר ערוכה וגמורה, לפיכך קבלו החקים החדשים ההם תמונת "תורה שבעל פה" מסיני, תורה הכוללת הלכות למשה מסיני ובאורים מקובלים ממנו, ואשר תפרוש כנפיה על ההלכות החדשות, לפחות על רבן, להיות להן מחסה, כי סוף סוף דרך העם היה ליחס את כל מעלות רוחו לרצון עליון. כפי שאמרתי במקום אחר *) עלינו להודות בי באמת חלק גדול מן התורה הכתובה וחלק גדול מן התורה שבע״פ הולכים ממקום אחד, ואין בין אלה לאלה אלא הקדימה והאיחור בזמן ולא יותר. *) בחונרח ,,מליץ אחד מני אלף״ במאסר ״נקרת לכל שירי י״ל גארדאן" צד 23,