Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 81

לו לנושא תמידי.♦ כי אף אם ראוי הוא להתקים בזבי־ון המין האנושי, אפשר לו להתקים בפני עצמו, בלי שמירת בעליו הראשונים; ובשביל נאוה אריסטוקרטית בלבד - לאמי לכל: "אבותי הצילו את רומא" - אין שוה לחיות ולסבול. בעלי״העבר הללו, אע״פ שכונתם אינה רצויה, מעשיהם רצוים ומועילים גם לבעלי "האני השלם": ירחיבו "החכמים" את העבר על חשבון העתיד ויבואו אחריהם "הנביאים" ויחזקו את העתיד על יסוד העבר, ומשניהם יחד יתרחב ויתחזק "האני" הלאומי.- גרועה הרבה מזו היא על כן כתה אחרת, האומרת להביא גאולה על ידי עתיד ש א י ן ע מ ו ע ב ר, ומאמינה, כי אחר היסטוריא של אלפי שנה, אפשר לעם להתחיל עוד הפעם הכל מחדש, כקטן שנולד: לעשות לו ארץ לאומית חדשה עם חיים וחפצים לאומיים חדשים. הבתה הזאת שוכחת, כי העם, כלומר, "האני" הלאומי בצורתו ההיסטורית, הוא זה הרוצה להתקים, ה ו א ולא אחר, בלו כמו שהוא, עם זכרונותיו ותקוותיו; ובי אם היה הו א יכול להתהפך ללא״הוא, היה מוצא זה כבר הרבה דרכים לפניו. יש אמנם עור גם ״אני״ אחר: ״האני״ הפרטי, הזמני, של בל איש ישראל בפני עצמו;וזה, כשקיומו בסכנה, יבול הוא בוראי לבקש לו מפלט בכל אופן ולמצוא מנוח בכל מקום, וכל המקים רבבות ״אני״ כאלה, באיזה אופן ובאיזה מקום שיהיה, הרי הוא מביא תועלת זמנית גם לכלל העם, שהנפשות האלה הן חלקים ממנו. אבל ענין אחר הוא "האני" הלאומי, הנצחי, של עם ישראל; ואם יאמרו אלו להוליך גם אוהו בדרך שהם רוצים לילך, אינם אלא טועים: דרכו כבר כבושה ומוגבלת לפניו על ידי עצמותו, ועצמותו - יסודה מעבר וסופה לעתיד.