Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 34

פרדס משפט אחד להם ולאזרח הארץ, אץ מבלים דבר אין צוחה ופרץ. אחריהם ארוצה אתם לץ5מח ולבבלי _על שבךם וזהי נחמתי - במרוצתם הרחיקו וברב כח עדיהם כי באתי ותהי מבוכתי: ד'״ ע * ז - ן• : ד * מוזר הליתי לאחי״ אלי אין פונה. פרשתי לדי, קראתי - ואין עונה. אחי, אנשי גאולתי, .עמי ולאמי! - שאוויר ולבבי נשבר .עד דכא - הלווני לא תשמעו, חידות לבם!:אמי? ואשמע אחרלי קול לממה דקה: "אלה אינם מכירים לדבר יהודית ובתבם ולשונם כשדית, אשדדית." הן*ח, דןנדה! הן אכיר תמונתף... -"שלרף שמי"- ההנף כשדי או מדי? ובשמף אולי דתף ואמונתף? -"אל רןעמק שאלה- בן אנקי עטרי, בן דקף הנני - והיא בתוף האהלי - ובן עם הארץ קדלכי ובנפעלי•״- הקולף זה, $*חי, נודע ביהודה! אלה פיף עת בפלצות זעלית ה^כם לדבר לעם הטף ל וף ע ו ך ה ובני התערבות במארה אליה? - "באישון לילה קרב עדן יבא החלום ולאור בקר נמוג וילד והלם -״ :;־ ז -••*1 - :־ ובדברו עמךתי מרעיד ונאלמת/ לחבל גביאים אל מקדחים יטיפו, קולם כים יהמה: "חלמתי, חלמתי!" ובלעגי שפה עלי יחד הקיפו-: ן ׳-ד ** ד ץ ש "־ ■יי* י