Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 30

פ ד ד ם ואתה, אל אמת! חלילה לףמרשע, מכאוב חלליף לא מ־־וף נחתי אם לשוב יוכלו שגבס קא ישע, אם אבדה תוחלת הורידם שחת- אף למה הרעות, שופט הארץ! ואשר הכית תרדף למוג בכןרץ? או אולי :ש תקוה, קרית לא הופרה, אף _י_ען היות כלנו לסיגים זוערב ורעים לא נתקו, נ?שנו לא??טיהרה, ובכור עני לכן תמרוק קרע ך;רב, בזרעות השטף תרחץ צאתה לצרף וללבן עדי תת□ חלאתה? אמנם חטא העם, התעיב ..עלילה תת קדש מרמם השפלה רקבה, דערל דזל לשנות הקפלה כי נקלע בנדם ויפרע - אף הגם .עתה טרם הטיב דךכהו? הכית - והעם לא שב עד המכהו? אל אלהים! הבקקקף תעלים עינים? הביטה וראה כל העם מקצה, מעלות רוחו והגיגו מכל אקם:ם - אם כמהו עתה לף לא ירצה מה לעשות עוד לו לשוב כ!עוניו? ובמה :תרצה זך, אל אדוניו? כל היום אליף כפיו שוטח, יקרא כי תענה, :שוע כי תושי.ע / כל העם נדון את דורו :שוחח אשר קרהו ומה אליו הגיע; ודבר נפל בישראל: התקדשו! :77 7־ :״:*•״ ״:־** רנועו העם, אחד קאחד נגשו.