Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 12

♦ שלשה דברים חזו זקני חכמינו ז״ל באגרה אחת: אלהים ממעל, ישראל מתחה, והתורה המיוחדת לדבק טוב לחבר את עם ישראל לאלהיו להיות אחר-אוריתא, קוב״ה וישראל חד הוא. תורת אמת נתן לעמו אל אחד, ושם במעמד הר סיני כרת ביית את זרע יעקב בחירו להיות לו לעם סגלה נוי אחד בארץ, ומאז התלכדו שלשתם יהד ולא יתפרדו והחוט המשולש לא ינתק עוד לעולמי ער. אמנם דברי חכמינו אמת צדקו יחדו, אך יש מקום לבעל דין מקשן לחלוק על המשפט הזה ולבא בטענות כאלה: אמת הדבר, תורה צוה לנו משה מורשה היא לקהלת יעקב מיום הנהנה■ על הר חורב, אבל הנחלה הקרושה הזאת כבר שפרה גם על עמים אחרים, כי רבי חקי תורתנו ומשפטיה הישרים היו לראש פנה בתורות המחוקקים המתוקנים שבהם, וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל קדושה היא ונערצה בעיני כל עמי הארץ הנאורים. גם אלהי השמים הוא מאז מעולם לא רק אלהי ישראל כ״א אלד״י הרוחות לכל בשר, וכל העמים שאינם מתהללים באלילים ילכו בשם אל אמת אלהי העולם. מלבד כל אלה הנה הקשר הזה יציין את "כנסת ישראל" רק בתור כנסיה דתית בעולם האצילות ולא כלאום מיוחד החי בארצות החיים. ועם ישראל, למרות החקירות הדקות מן הרקות של המתפלספים הידועים, הוא לאום בפני עצמו ככל העמים החת השמים. אם אין לאום בלי ארץ הלא גם "ליהודי הנודר" יש ארץ שאליה הוא נושא את נפשע אם אין לאום בלי שפה הן גם אתו יש שפה חביבה שנבראה בצלמו. אף אם יבאו כל מתחכמי מזרח ומערב ויאמרו: "הבה נתחכמה ונוכיח שאפכא מסתברא״ - כל תהפוכות סברותיהם ישא רוח והאמת תקום לעולם . ובכן כאשר נבא לצייר את התנועה הלאומית, שהקיפה את גבול ישראל, ביחוד בזמן האחרון, ותמשך בכחה האביר כל פנות העם מאמינים וקטני אמנה, לומדים ומשכילים, אנשי רוח ואנשי מעשה,-אז עלינו לשנות את הקשר המשולש גם בנוסח אחר: ארץ ישראל, שפת ישראל וישראל חד הוא.