Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 5

מכתב אד העורך. מאסף חרש!- מקנא אני בך, ירידי , כי המצא עוד עז בלבבך להביא עתה ספר חדש במחנה ישראל. בעת רעה בזאת רבים ישחקו ילעגו לנו ויאמרו בלבם: מה הסופרים האמללים עושים? העת להם עתה להשתעשע בשיחות נאות " בשעה שמהומה ומבוכה ממלאות בל חללו של עולמנו הקטן ומכל עברים נשמע אך זעקת שבר? השתות יהרסון, הכתלים נוטים לנפול וכל הרגלים ממהרות לרוץ אל אשר ישאן המקרה - והם יושבים ועוסקים ברברים בטלים! מה תתן ומה תוסיף לנו הספרות במצב כזה?-תנחומין? הבל המה; עצות •והצעות? כבר היו לנולזרא; בבר ידענו על פי הנסיון, בי בעצות טובות לא יושע ישראל, בי עצות דורשות מעשים, טעימים דורשים עושים, ועושים - אוי לנו אם אינם ואוי לנו אם ישנם... כן הדבר! אומץ רוח דרוש עתה ביתר שאת לכל העוסקים בספרות. אבל אומץ רוח בלבד לא יספיק עור להצדיק פעלם, עד שידעו להשיב להם לעצמם על השאלה הגדולה הזאת ז מה תעורת הספרות עתה בקרבנו? איזה דרך עליה ללכת, למען תביא איזו תועלת לעמנו האמלל בשעת־־צרה כזו? היו ימים, והם לא רחוקים עור מאתנו, ששאלות כאלו היו מביאות אותנו לירי גיחוך-מה תעודת הספרות ותועלתה? לפני עשר שנים היינו משיבים: להרוס מבצרי האולת ולהרבות השכלה בישראל; לפני שתי שנים היינו משיבים: לגדור פרצות ההתבוללות ולהרבות ישוב ארץ ישראל; אבל עתה-מה נשיב עתה? פרצות ההתבוללות נגררות על ידי אחרים שלא בטובתנו; ישוב ארץ ישראל מתרבה כבר גם בן בלי עזרתנו ובמדד, שלא פיללנו ולא קוינו לה; ואס גס יש לנו סבות מספיקות להביט על הישוב הזה ביראה ורעד; אבל במה כהנו גדול להושיע? במה נוכל לעצור בעד מרוצת התנועה, אחר שהאופנים מתגלגלים כבר מאליהם ואינם צריכים לדחיפה חדשה מ "נו? או, אף אם היינו יכולים, האמנם זאת כל תעודת ספרותנו, להרוס היום מה שבנתה אתמול ולבנות היום כרי לסתור מהד? ובאמת, זר ונפלא גורל הספרות העברית ביהוסה אל ההיים . בנוהג שבעולם, הסופרים בוראים להס ברוחם אידעאל ידוע, רואים סוף מעשה במחשבה תחלה