Sulamith · 1810-01-01 · 1 Bd. 2 H. (1810) · p. Seite 143

ג״ד שרי * אבל כשיסכימו חכטי אשכנז על כפה להפקיע ן. הבל הוטרא זו, פשיטאלית דין צריך צשש ואין כאן חשע ן• ד*א טדוס וברים .שנהגו אפי' לסייג, ולא משום שאין כ״ד יכול לנטל וגרי נ״ו הברו ער שיהא גדול ממנו כי דנטילתא ונפק מנה חורבה דיתא לההא כללא׳ ממשנה ׳ ערוכה על״חש רפ״ה וט״ש, שם תמצא ובריס נכונים 1 נענין זה־ ע״כ אני אומר בטח, המבטל מנהגי'זה של מניעת אכילת קטניות (והדומה לו ממנהגים גרועים כאלה) יהי חלקי. עמו הלואי יסכימו עמדי גדילי הדור במחוז הלז המי המי להיות נטפל לדבר מצו־ זג־ וכל ימי הייתי עוטר ומצפה מתי יבוא לידי ואפרסס דעת אמ׳יה• להפקיע חבל חומרות כאלה שאין רוב הצבור יכולין לעמוד נהם ־ לקיים והגזר אומר ויק ש ואקבעיה בדפוס זאעשנד־ז כיון להניאה לידי מעשיה ־ לתקוע בה מסמרות. לקבעה הלכה לדורות לזכות את הרבים ולהסיר מכשול מדרך עטינו בוראי למצוה רנה יחשב. .2 בשמים ראש שכרה... ומה ששאלת בדבר הקטניות והאורז והדוחן בפסח שמקצת רבני אשכנז אוסרים וכן המנהג ומקצה. ק הלוה אומרים שאין זוכרים זמן שאכלוהו! . תשובה זרות הוא זה שהדבר מפורש בג״ט להתר, ולא גורע בשים מקום שום נ״ר שעשו בדבר תקנה, אין דנו לחפש טעם וזכות, למה שעשו מקצת ולא אכלוהו נקהלות ידועות וקרוב הדבר שמן הגירדשי' «בלבולים נשתקע ענין שהגירוש הראשון שהי' למונטסין׳ . וזי' ג״כ עדה קטנה של קראים בתוכם שנחגרשו ונבנו גתוכינו