Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1895-01-01 · Heft 6 · p. Seite 262

262 Isak b. Elasar Halevi’s Einleitung zu seinem שפת יתר. שתעתק האות מהיות נעה ותשוב נחה נסתרת אין לה הרגשה בקריאה ופעם תכתב ופעם תפל מהמכתב כאשר הוא מפורש למעלה במלת אומר ואוכל העתידות . המשך*) גם הוא נח רק יקרא משך בעבור כי איננו משרש המלה אבל נולד מכח התנועה אשר קדמתו כמו הואו שבמלת גבור שכור והיוד שבמלת רביד נגיד והנוח שבין שין שמר למס כי הוא מורה על אלף נחה והנה כל משך נוח ולא כל נוח משך. התמודד,2) היא שתתחלף אות באות אחרת מאותיות אוי כמו אשרו חמוץ (ישעיה א׳ י״ו) ישרו בערבה (שם מ׳ נ׳). ההפכה3) גם היא חלוף אות באות אחרת רק בין התמורה וההפכה הפרש שהתמורה ־יתחלף אות באות אחר ולא תשתנה תנועת האות המתחלפת כמו 8b אשרו חמוץ ישרו בערבה התנועה שהיתה תחת אלף אשרו והיא הפתח היא בעצמה תחת יוד ישרו הנהפכת מהאלף וההפכה אינה כן כי יהפך האות לאות אחר ותהפך נם תנועתו לתנועה אחרת כאלף לא יאהב לץ (משלי ט״ו י״ב) המתנועע בשוא וסגול כשנהפכה האלף לואו נחה הפכו גם התנועה מהסגול החטוף אל החולם כמו ואוהב את יעקב (מלאכי א׳ בי) וכמו ויאחו־ בדלתות שער העיר (שופטים ט״ו ג,) בעת שהניחו ואת האלף והפכוה לואו נהה הפכו גם תנועתה מהסגול החטוף אל הלם כמו יאחו בעקב פח (איוב י״ח טי) ווה הוא ההפרש שבין 9 a ההמרה וההפכה . הדגשות*•) הוא שתתבלע אות באות הסמוכה לה בדנשות כהתבלע יוד יצק בצדי כי אצק מים על צמא (ישעיה מ״ד ג׳) ויוד יצר בצדי בטרם אצרך בבטן (ירמיה א׳ ה׳) . החסרוף) הוא שתחסר אות מעיקר המלה בחסרון יוד ישב העבר ממלת שב הצווי וממלת שבת שהוא מקור ויוד ירד מן רד ומן רדת וחסרון הא פנה וקנה מן ויפן כה וכה (שמות ב׳ י״ב) ויק; יוסף (בראשית מי׳ו כ,). ואחר שהקדמתי מה שאתה צריך לדעת אותו הנני מחל לאסוף כלל הפעלים שהפא שלהם אלף נהה הכבדים והקלים י אבד») Der Herausgeber Nutt hätte daher die erste Schrift ספר אותיות הסתר־ והמשך betiteln müssen, s. Steinschneider, die hebr. Hebers., 919, A. 75. 1) Arabisch מר; vgl. Hajjüg, ed. Jastrow, S. 8, Z. 16—20 ( — ed. Eutt, S. 6, Z. 32. — S. 7, Z. 2; ed. Dukes, S. 7. Z. 3—7). 2) Arabisch בדל; vgl. ib. ed. Jastrow, S. 13, Z. 13ff. ( —ed. Eutt, S. 9, Z. 16ff.; ed. Dukes, S. 9, Z. 14ff.). 3) Arabisch אכללאב; vgl. ib. ed. Jastrow, S. 15, Z. 8ff. ( ed. Nutt, S. 10, Z. 3ff.; ed. Dukes, S. 10, Z. 23ff). 4) Gemeint ist hier die Assimilation der schwachen Buchstaben und die Cömpensation durch ein Dagesch, arabisch אכדגאם; vgl. das Capitel bei Hajjüg: באב מז אנדגאם אלסאכן אללין (ed. Jastrow, S. 10, Z. 18ff. ed.Eutt, S. 8, Z. 3ff.; ed. Dukes 8. 7, Z, 32ff). 5) Arabisch סקוט ,חדף ,כקצאן. 6) Mit diesen! Verbum beginnt auch Hajjüg.