Rimmōn · 1923-01-01 · 6 (1923) · p. Seite 22 (כב)

i ' י- זכוכית בעלת קרקעית והב SPECIMEN OF THE FONDI D ORO REPRODUCED FROM GARRUCCI, STORIA DELL׳ ARTE CRISTIANA ציורי היהודים בזכוכית הפרק הראשון נדפס בחוברת ה׳ כמו תחוב במין עיסה• בראש כל אחד הקנים עומדת עששית־שמן מהבהבת• משני עברי המנורה עומדים שני כפירים מקפצים׳ שעל ענינם בתור סמל אין צורך לדבר עוד׳ אחרי המון הכתובים המטפלים במלך החיות הזה ורואים בו סמל השלטון׳ העוז והגבורה• מקומות החלק ממולאים על ידי פך השמן׳ לולב׳ אתרוג׳ שופר ולחמים עגולים׳ שקעקועים ומשורטטים׳ שלפי ידיעתי עדין לא הכירו בהם באופן מוחלט את המצות• סמלים אלו של חגי היהודים נמצאים בהמון מצבות יהודיות כמו׳ למשל׳ באלו שנגלו על־ידי ניקולאום מילר במערות הקברים אשר במונטיורדה של רומא*• גם המצבה׳ שנמצאה במילט׳ ובמו כן זו שהובאה ממערת הקברים בויגנא רנדניני ונמצאת באוסף שעל שם הקיסר פרידריך בברלין׳ מראים לנו מוטיבים אלה או דומים להם• יתכן מאד שיש לנו כאן אוצר טיפוסים שהם סמול כולל לחגי ישראל: המצות - לחג הפסח; ארון הקודש וספרי התורה לחג השבועות׳ זמן מתן התורה**) השופר - לימים הנוראים; הלולב והאתרוג - לחג הסוכות; המנורה ופך השמן - לחנוכה (שהיה לו בתקופה ההיא ערך יותר גדול מאשר בימי הבינים׳ אשר ירד אז למדרגה אחת עם חג הפורים)• כל הנסיונות לפרש את המוטיבים האלה בבחינת אמנות סיפולקרלית מיוחדת׳ כמו שעשה זאת שמואל קרוים במאמרו "למחקר הקטקומבות"***׳ אינם אלא פרי ההשתדלות היתרה• למסקנה אחרת מגיעים כשמקבילים את האמנות הסינגוגלית של איזו תקופה אל המציאות הסיפולקרליות מאותה התקופה• הנה מה שאומר על זה וטצינגר: "בתל־עום׳ במשקוף הפתח׳ השייכת בודאי אל החצר החצונה"***׳ ובגולת ־ פתוחים בקרזה***** יכולים להכיר שתי דמויות מקוצרות של ארון הקודש׳ השונות זו מזו• בתבליט הראשון נראות לנו דלתים ועל גבן * שם ציור 129 (משמאל/ המצות) והציורים 5, 66, 111, 163, 175, 181. ** הציורים 159, 130■ אצל מילר-בים מראים גם את טנא הבכורים או סל העומר (ויקרא כ״ג׳ י׳). **• ספר הזכרון לחג יובל השבעים של א. ברלינר. פרנקפורט דמאין 1903. וטצינגר, צד 40, ציור 76• ***** שם צר 51, ציור 100. כלי זכוכית רקועי זהב עם ציורים מן הפולחן הסינגוגלי ידועים לנו בעקר מן התמונות שבחבורו הגדול של גררוטשי Storia dell’arte Cristiana. החפצים האלה נמצאים באספים של ברלין ולונדון וגם בפריז ובדומה; על־פי רוב הגיעו מן המסחר בחפצי אמנות ולפיכך אין לדעת דבר ברור על מוצאם• חוג הדמויות כמעט תמיד אחד הוא ובציור שאנו נותנים בצד זה אמצעיתו של החלק העליון תפוסה בדמות ארון עם גולת כותרת בראשו׳ העומד על פני אצטבה ומעלות מספר מובילות אליו• דלתות הארון פתוחות ובפנימו אנו רואים רבדים שטוחים על פני רחבו׳ המחלקים אותו לשלש מחלקות זו למעלה מזו; בתוך המחלקות מונחים גוילי ספרים• הארון הוא ארון הקודש והגדלים ספרי תורה הם• בימים הקדומים היו הללו תמיד מונחים ולא נצבים בארון• ואף כי בשבילנו׳ שהורגלנו לראות את ספרי התורה נצבים דוקא׳ נראה הדבר קצת תמוה וזר׳ הרי באמת אופן זה נכון יותר וכך היו נוהגים כל העמים בספריהם בימים מקדם• משני עברי הארון יושבות שתי צפרים• הללו באים אם לשם מלוא התפאורה במקום החלק או שהן מסמלות את יונת השלום׳ לרמז על השלוה השוררת במקום המנוחה האחרון• בכל אופן הרי ידוע לנו המוטיב של הצפוד גם מדלת בית הכנסת בקרזה* וגם מן המשכית של בית הכנסת בנבו*• שניהם נובעים בלי ספק ממקור הציור הג׳נו־י העתיק שהיה נפוץ בארצות הקדם ושממנו למדו בודאי גם היהודים׳ כמו שמוכיחים על זה שתי אבני מצבות מן המונטיורדה ברומא׳ המובאות אצל מילר־ביס*** ומציגות משפחת צפרים מנקרות בענבים• יש שרואים במוטיב זה גם רמז וסמל• האמנות הנוצרית בארץ־הקדם פרשה כפיה על ירושה זו׳ שהגיע מזמן האלילות׳ וכמו שאנו רואים עכשיו׳ גט מן היהודים׳ והתחילה ליחס לה ערך מיוחד• אמצעיתו של החלק התחתון בזכוכית רקועת הזהב שאנו דגים בה׳ ממולאת בעקר על ידי המגורה בעלת שבעת הקנים• זוהי נברשת כסויה בקישוטים בתמונת אשנבים קטנים וכנה ראה קוהל־ וטצינגר: «בתי כנסיות עתיקים בגליל״/ ליפציג 1919, ציור 86. ** ראה בל-כתבי דוד קויפמן/ פרנקפורט דמאין 1918, כרך ג׳. *•* מילר־בים: ״הכתובות במערות הקברים במונטיורדה של רומא״/ ליפציג 1919•