Rimmōn · 1923-01-01 · 6 (1923) · p. Seite 20 (×›)

אח מוקע לי אחד׳ אח גלילי התולה על כלונס דלוח׳ ־־ : T T ־־ על אבן בין שיחים הוא הפקר בבשתו לעיני העולם- 5 “ ״ T T ובטרם אעזבו ובא עליו לן־ל לכסות מערמיו - להגיד לו שיחי הצורב אתלצב לרגליו חדוות - 5 T ־ T שאותן לא אשק• עתה עלה בי דמי כמוצק מחדש׳ - T TT T * ־ TT " I T כה בהיר באדמו: st: * T אדמומית נחמה: הן תגוע אירפה בין מסגדי יעיו — ושמע גם בא לי ברוח הנודד: בא זמן למזרחי: T S T ־־ TJ דמדומים של שחרית נחרזים על הרי בגוש־חלב צורח הנשר לדומה• ים יפו שמח וורדים מזריחה T T T ־־ ־ TS ־ S ־ T מביאים לו שי כל הגלים הפזיזים׳ שמים בו רנים ‘ T * ~ T ואולם ואולם T : T S על דרכים במערב בארות דמי נחמדות מלתמות לפניי מה אגידבגליל׳ אח מוקע׳ כי אבא ואמצא X -• ־־ T T * T י * T : V S T עדי זהב חולות להפך לכסף בזהר קרח - השכח אחינו? :־ T *־־ T והן מדורה מפזזה עוד עלי פסגה ונחש עוד אורב לאורה הנפלא T T T S ־ : T לזנק לתוכה ולפזז על גחון! ועל הכנרת הן שוחה לה דוגר. S- ־־ * ״ T T T I ודיג לא לעיז להוציא ברשתו את דינרי הזהב אישר במים- מה אגיד בגליל לרועים החולמים שמגד שמים בדמם האדם׳ •י •־ T ־־ ־ T T T T S איכה אגל את קלונן? וכאבך בגלות העולם׳ T T T S בצלצל פעמונים׳ ועת לעיביף מדמדמים שחקים ומנורות יקר במסגדים נדלקות IT? S ־ ׳! T• ־: J T ותפילת עגבים תזלכזלך נפשות? איכה אךאה אזי בהתקמט מצחיהם ולהט וזמדוה החי בעיניהם: " והוא תלוי לו כך על כלנסאות ביום׳ ־־!\!T ־־ על אבנים בלללה ומציל לו אין?" את רועי הגליל השזופים וחלום בעיניהם׳ אם המה יראוני מלבש בלבוש אירפאי ” 5• T ־ 5 .׳־ T ‘! *־ T ובעיני אין זכר?ודורה של זריחה מזרחית אלא שברורי זהרים משקיזןה: דם כהה׳ מרגע לרגע הברקת חלפים — .ואולי גם אותו הצל עלי דמותי של שלש הקצוות: העלב - זה העני• והם כה לשאלוני: מגלות העולם הן יש לך רבות לספר-הגידה׳ מה חלקו של לשו אחינו המוקע על כמה כלנסאות ־־ ־ S T .׳, T S בגלות העולם! T T T : האמנם לצלצלו אלפי פעמונים מאלפי מגדלים לו שכחה על מחו * T S ־־־ והוא מפקיר עוד גוו העירום לרוחות S ־ S * י ״ X ” T לגשם׳ לחמה T — — ולפיות הבףיות בכדי שינשק? — ואת האוקרוגים׳ ה?פנים׳ השקדים ותמר תוקעת את ראשה מחכלל T T S ־־י־ 5 T V.׳• 5 T בקטרת הערב׳