Rimmōn · 1923-01-01 · 6 (1923) · p. Seite 15 (טו)

J» בכה איתנים ככל האפשר׳ כמו שרואים אותו בטורסו המצויר כאן מן הבלודר• אצל מיכאל אנגילו׳ שהיה מחבב את הטורסו הזה׳ אפשר לראות צעד אחרי צעד איך שהיה נוטל מאנדרטותיו את השטחיות• שוב אין כאן אף אבר אחד׳ שיתפוס מקום בהקבלה למול עיני הסוקר « הכל נרתע לאחור או מגיח לפנים׳ סובב הולך או מתקדם לקראתך• וכדי להבטיח בתוך אותם חלופי התנועה התמידיים את שלות גלויהם של דמויותיו׳ היה מיכאל אנגילו חוטב בשיש לא מכל צדדיו בפעם אחת׳ אלא חותר ונכנס אליו שכבה אחרי שכבה מן הפנים אל העורף והיה משחרר באופן זה את הדמות מן החומר המיותר• משל לאדם המונח באמבטי והוא פותח את החור מתחתיו והמים הולכים ופוחתים לאט לאט מעל גופו עד שהוא נחשף ומתגלה כולו (המשל לקוח מוזרי)• בדרך זו היה יכול לסקור בכל רגע ורגע בשעת עבודתו את דמות תבניתה ורושם פעולתה• וכשהילדברנד משתמש בדרך עבודתו זו של מיכאל אנגילו לשם הוכחה על אמתת משנתו׳ הרי תפס בידו רק את הקצה האחד׳ גלוי הדמות׳ והוא מתעלם מן הקצה השני׳ התפרצותו של המעוקב• דוקא באחודן של שתי הנטיות הללו׳ בהתאמצות לחדור אל העומק מצד אחד ובשטחיות הציורית מצד השני׳ - מונחת׳ לדעתי׳ נקודת גבהה של הצורה הפלסטית• גם לציור ניתנה האפשרות לחדד באופן כזה את הנגודים הקצוניים בין החלל והשטח• כי כמה שלא יהיה עמוק החלל׳ הניתן בציור בבחינה אילוזיונית׳ הרי כל תמונה הגונה תשמור תמיד דבר־מה מאפיה השטחותי• שטחיות זו אינה צריכה להגלות דוקא במישוריותם של הדברים המוצגים« צירופי הצבעים בלבד כבר עשוים לשמור על האופי השטחותי של התמונה למרות כל העומק שבמוצגים• וכי מה הוא בכלל מעשה הצרוף בצבעים אם לא השאיפה אל הישרת ההדורים מימיןלשמאל׳ מלמעלהלמטה׳ זאתאומרת: סדורושל השטח? באופן זה יכולה גם הפלסטיקה׳ כמו הציור׳ להחשיף בבת אחת גם את החלל וגם את השטח« אלא שבציור השטח הוא הניתן במציאות והחלל אינו אלא בדמיון׳ בשעה שבפלסטיקה המדד, השלישית היא הנתנת במציאות והשטח אינו אלא נדמה לעין• ועד כמה שלא יצליח אדם ברכישת דמות השטח׳ הרי בכל סקולפטורה מוחשית־פלסטית תהא הרגשת החלל בהכרח הולכת ופועלת• ככל אשר יחזק האויב כן יגדל ערך הנצחון עליו׳ והסוקר מתענג אז׳ נרגש ושבע כאחד׳ על מחזה ההתאבקות הזה׳ על הכח הזה שמצא סיפוקו• מחויב להסירה מעל מפעלו• הוא כותב: "כל זמן שתמונה פלסטית מוחשת בעקר כמעוקב׳ עדין היא בראשית התגלמותה׳ ורק מן השעה שהיא פועלת כדבר שטחי׳ עם היותה מעוקבת בעצם׳ היא רוכשת לה צורה אמנותית׳ זאת אומרת: ערך חשוב בשביל חוש הראות"• לדעתו כל אמנות מגלמת זהו תפקידה לתת מחזות בהירים לעין כאלה• "בשביל האמנות המגלמת חשובה כל מין ריאליות רק עד כמה שהיא מתגלית בדמות הנתפסת בעין"• ובכן׳ מחויבת גם הפלסטיקה לקים את רושמה על חוש הראות׳ זאת אומרת: בגבולי המרחק׳ שהרושם האחדותי על חוש הראות אפשרי בו"• במהלך־המחשבה הזה נדמה לי׳ שהנכון והמוטעה מעורבים זה בזה• נכון הדבר אמנם - אף כי על זה השיגו כל המשיגים - שד,פלסטיקה׳ עם המעלה־ ומטה׳ פנים־ואחור שלה אינה רשאית לטלטל את המביט סחור־ סחור׳ אלא היא צריכה לתת לו את היכולת להסתכל בד, בשקט ושלוה• שלוה זו אין פירושה תמיד מנוחה פיזיולוגית של העינים• אמנם יש פלסטיקה׳ שהיא חושפת לפגי העין מראה כללי בהיר כל כך - אם על־ידי התגלות ברורה של כל האיברים ואם על ידי בהירותה ויפיה של אחת הדמויות׳ - שמכיון שנדבק בו המבט׳ שוב לא ימוש ממנו׳ אלא יהדק אליו מתוך סיפוק נפש• ואולם כמו כן יש גם פלסטיקה׳ כמו למשל בברוק׳ שאינה נתנת להסתכלות מצומצמת כזו׳ והעין ממולה באה במצב של נדנודים ורפרופים קלים׳ או גם מתחילה לסובב לאט לאט מסביבה׳ כי הגלוים משתנים בה חליפות• אבל גם דרך הסתכלות זו אינה צריכה להיות מבוהלת יותר מן המדד,« אותו האושר הנשגב של הסתכלות מספקת׳ שהאמנות המגלמת יכולה לתת׳ הרי צריך להשמר בכל אופן• טעותו של הילדברנד מונחת לפי דעתי בזה׳ שהוא רואה את המעוקב ביצור הפלסטי תמיד כדבר הנמצא בו בהכרח׳ אלא שצריך להתגבר עליו׳ לטשטשו ככל האפשר ולרכוש בו את הרגשת השטח׳ ואף פעם אינו רואהו כדבר חשוב לעצמו׳ ושמשום כך כדאי הוא׳ שגם ישאפו אליו• והנה אינני מסופק כלל׳ שגם שלילת המעוקב הזאת׳ יכולה ליצור מפעלי פלסטיקה מלאי־תוכן• על זה מעידים למדי יצירותיו של הילדברנד בעצמו׳ או האנדרטות הקלסיציסטיות של.קנובד, ושל טורולךםן׳ והפלסטיקה הגוטית בתקופת זהרה העבידה לפעמים סגנון עוד יותר שטחי׳ שבו התמונה בעלת הדמות הגמישה כאלו משתרעת בתוך המישור• ואולם נטיות־שרטוט כאלו אינן מחשיפות עדין את עצם הפלסטיקן מלידה• הלה יבקש׳ להיפך׳ את העומק פרום. פרנץ לנום ברגר פוי