Rimmōn · 1923-01-01 · 6 (1923) · p. Seite 7 (×–)

זכור את נפתים אחותן? ופסו כל החורשים עליך רעה כי אני אחותן? מעוזך ומשגבך לעולם ועד* שתי הקינות האלה כמעט דומות זו לזו ומטרה אחת לשתיהן: שיבת אסר למדרגתו הראשונה ונצחון האור על החושך• ומה בין קינת עשת לקינת נפתים? הראשונה מקוננת על אחיה ובעלה יחד׳ ולכן דבריה מפיקים רשפי חמלה ואהבה יותר מהמקוננת השנית המתאבלת על אחיד, לבד• ועתה נראה נא את הקינה השלישית: שובה למך׳ אל אדיר׳ שובה למעונך׳ מלך נשגב! השקיפה ממעון.יקךשך על בנך אישר אהבת׳ וחוס על?ן־אונך• ידו בכל משלה והוא שליט על בני עליון ממעל ובני T T T — T : — * “ : ״ S V ו י- ... תמותה מתחת• בנך כבש מדינות ברוח פיו ולכד ערים בחכמתו• י T I S — :־ T:T: * T “TS * — S גם השמים והארץ ירעשו מרוח פיו וזדים יחרדו מגערתו¬ “ T — ׳ l VTTS ׳::־ - .... ....... -:-T בני מרום ובני אדם נצבים על ימין בנך׳ דרי מעלה S T “ S ״ T ' TT ‘ — :‘י ׳}« T •י — 5 T ודרי מטה עגנו מגדנות אבל לכבודו• יתר הקינה הזאת אינו אלא השנות הדברים במליצה אחרת׳ לכן למותר יהיה להלאות את הקורא בתרגומה ומן הטעם הזה דלגתי גם על קינות אחרות אשר בהפאפירום הנזכר• בסוף הקינה השלישית והאחרונה נכתבו על הפאפירוס הדברים האלה שנוספו בלי ספק דורות אחדים אחרי חבור הקינות הנ״ל - וזה לשון סוף־הדבר: "הקינה הזאת צריכה שתהי נקראת במקום קדוש ואסור להחזן (קר־חב) או להאבל (סם) לקראה בקול רם כי אם בקול נמוך• בשעת הקריאה צריכות שתי נשים יפהפיות לבא בהמקדש לשבת על הארץ סביב פתח ההיכל׳ על שכם האשה האחת נכתב שם עשת ועל שכם האשד, השנית נפתיס וכך הן יושבות ובידיהן הימניות צלוחיות מלאות מים טהורים ובידיהן השמאליות ככרי לחם האפוים בנא־אמון• החובה מוטלת על הנשים האלה לשמוע בכונה גדולה את כל הדברים הנקראים וגם הנעשים בד,שעה השלישית ובהשעה השמינית של אותו היום׳ ובאותו שעה מצוד, לקרוא הספר הזה בעיון רב•" הקורא יראה כי בד,קינה המשולשת של שתי אחיות׳ בנות מרום׳ אנו רואים את סמל המחזה עתיק יומין׳ מלחמת האור והחושך בארץ חם בימי מלכי פרעה• מזה היום אשר נהרג אל הטוב והמטיב על ידי אחיו המשחית׳ נצח החושך את האור׳ ולא לבד במצרים כי אם בא השטן ועירבב את כל העולם כלו מ;ם ועד ים׳ ורק על ידי תפלות ועל ידי קריאת הקינות בלב נשבר המצרי יכול לברר את טומאת החושך ולתקן עולם במלכות אסר כמקדם• מלחמת החושך על האור עוד עמנו עד היום הזה• פסו ממלכת אסר ואמון־רע׳ תמו אלילי פתרוס ונוף ופי־בוסת; כלו פתרוס ועצביה׳ נא ־ אמון וחרטומיה׳ צוען ופסיליה• אבל מלחמת החושך על האור עודנה מחזיקה בטומאתה• פרום• ג• זליקוביץ ניוירק׳ אוקטובר תרפ״ד■ " את שתי הקינות האלה תרגמתי משפת מצרית העתיקה לשפת אנגלית בהי־רחון Journal of the Franklin Institute אשר בפילדלפיה בשבת 1887׳ ירח מאי• יגדל לנקום נקמת דם אביו השפוך• האגדה המצרית בדבר הרצח של אסר האל הטוב והמיטיב ונקמת בנו ח ר נמצאה פעמים אין מספר על המצבות של אבני מצרים העתיקה ועל ארונות החנוטים - והדבר מובן מאליו כי ברוב הימים כהני מצרים וחרטומיה דרשו על האגדה הזאת תילי תילים של סודות׳ רמזים ורזין דרזין• הם אמרו כי מזה היום שאל אסר נהרג על ידי אחיו שט המשחית׳ הרשות נתנה למלאכי חבלה וסטרא אחרא להזיק את בני אדם בכל ארץ חם• כי מני־אז נשברו הכלים ונתערבו חלקי הטומאה בקדושת מעשי בראשית של אמון רע אביר האלים׳ ועל כל מצרי נאמן חוב קדוש לבער הטומאה על ידי תפילות שונות ועל ידי קינות ושירי אבל על מות אל הטוב׳ לבטל מזימות רשע של השטן החפץ להחזיר את כל היקום לתוהו ומהו׳ והקינות של שתי האחיות עשת ונפת היו לראש פנה בהבלי בני חם בנא־אמון׳ בנוף ותחפנחס• ותקונן עשת לאמר: קומה אסר! שובה לברך׳ אנא אלהינו׳ שוב למעוןזקןשך• הן אוןביך כרות יכרתון׳ לא יוסיפו קום כל הקמים עליך• מלך צדקי שוב לברך ורחם על אחותך השכולה• כי נפשי קשורה בנפשך לעד׳ ולבי מר לי;גליך לעולם ועד׳ אללי לי עשת רמתך׳ אללי לי על שברי! איכה הדחקת מנגד עיני׳ אסר! ז5ךגה נפשי אליך ולא אמצאף• הלנצח לא אחזה את תפארתך בחרש? ד,לעולם תקתיר פניך ממני? אשרי האל כי יחזה פניך׳ ובן אדם בהקיץ את תמונתך• אל תדחק ממני לנצח׳ ולאנחות אל תעזבני גלמודה• בני האלהים יזכירוך בבכי׳ ובני אדם - באנחות תמרורים• S ־* VS T י ־ S ׳ י * T T "5 * S ־ :־S — T * בני מרום מר ןבכיון על גודל שבדי׳ ובני אדם;■המיון על משבתי• אסר׳ אל מרומי שחקים אקראך בקעים ונהי אל כסא &ךשף• יהמו נא רחמיך על אחותך׳ כי אהבת נפש אהבתיך לנצח נצחים• אחרי הקינה הזאת׳ הנאמרד, בפי עשת׳ תבא קינה אחרת יותר קצרה׳ הנאמרת בפי אחותה• ותקונן נפתים לאמר: קומה לנוך׳ מלך נעים׳ שוב למעונך׳ אח קקר ואל תחת• הן אוןביך כרות יכךתון׳ ונסו כל משנאיך מפניך• הבט על 1קזתי אחיותיך׳ כי מפינו מחסה לעדש יגונך• אהה עיני תרךנה מים על ארונך ושפתותינו תאנ;ה על קבר אחינו• אל מה אדמה לך אהבתי אליך׳ מלך רם ומושל נשגב? אנא השמע את קולך בזבולי׳ כי בצלך נחיה כאלים• אל׳ שמחנו בשיבתך כי כמה נפשי לחזות בנועם הדרך•