Rimmōn · 1923-01-01 · 6 (1923) · p. Seite 6 (ו)

ראותם של החדישים מימות!ן־גוג ואילך׳ אלא את הנשגב המהודר של הפרח׳ של העלים׳ של הענף׳ אותו הנשגב׳ שאיננו מתבטא אף הוא בצורות מתפרצות׳ אלא מצניע עצמו על ידי זריקת קו מאונך נמרץ על פני הציר התיכוני של התמונה• האין אתם נזכרים כאן בריתמוס השקול של הסימבוליסטים׳ בחרוזיהם הנהדרים הפועלים גם הם בצמצום מדד, כזה? האצבעות השטוחות בחן׳ תלתלי השער היורדים כמדתם׳ הכל מסיע כאן לסמן את אפיה של נפש המשורר החיה את חייה בנועם ההרמוניה• באופן אחר ראה האמן את עצמו• בדיוקן עצמו אין יציבה אסטתית כלל: התעצמות בת מכאובים וחבלים מתוחה בתוך רשמי פניו׳ בכתפיו ובאזרעותיו• אתם מרגישים מיד: אדם זה כולו ראות׳ כולו הקשבה תאבנית׳ שכל רגע עומדת היא להתגלגל לתוך יצירה קדחנית• ואולם ראש האחות הקלסי עם עגילי קויו העדינים׳ עם מבטו המקיף׳ מזכיר את תאורי האשד, המתוקים מזמן הרניסנס האיטלקי הבוגר׳ והוא מוליד הרמוניה משביעת נחת׳ המחלישה קצת את עצבונה הגרוי של התמונה המרכזית• פוריסטן־קפדן יכול אולי למצוא כאן מגערת באי־ההתאמה אשר בין החלקים• השגתנו בצבעים החדשה׳ שבמקצת היא כבר גם לקויה׳ דורשת אמנם פשטות יתרה במתן הצבעים• המבריק והמזהיר כבר אינו לפי טעמנו• אבל נזכור נא׳ שיש לנו עסק עם תמונות שכבר ישנן׳ ובחיי דורנו זה הרי השנים המעטות האחרונות כתקופה שלמה הן• גליצנשטין הוא עדין צעיר לימים׳ בשנות העשרים׳ ואם גם איננו זקוק לד,לוך בדרך׳ אשר נחה את האחרים על פני הקוביזם למען מצוא צורה אמיצה ומתוחה יותר׳ - הרי לא ימנע בכל־זאת מלהשתמש באילה מנצחונותיו של הזמן׳ ביחוד במקצוע המטריקה ותורת שווי המשקל• רחל וישנ יצר־ברנשטין ש ו ל ש ת על אסון נורא שלא היה ולא נברא וטרם בואי אל הקינות של שתי האחיות עשת ו נ פ ת י ם על מות אסר אחיהן׳ על הקורא לדעת כי המצריים הקדמונים בימי מלכי פרעה האמינו כי תיכף אהרי בריאת העולם ירדו האלים האלה עם רעיותיהם בנות השמים על הארץ למלוך על כל יציריה• האלים נלחמו זה בזה כבני אדם׳ נצחו זה את זה ועשו שלום ביניהם - הכל כמלכי בשר ודם• ובכלל נהגו כבני אדם בכל דבר! כל - לרבות פרים ורבים כבני אדם• גם הקצף והקנאה האיבה והמשטמה מצאו קן למו בלבב אלילי מצרים כמו בבני תמותה• האלילה עשת אשת נעוריו של א ס ר בכתה בכי תמרורים ממש על מות בעלה ואחיה׳ אסר׳ שנהרג על ידי אחיו השטן שט• עשת אשר נשארה הרה אחרי מות בעלה שמחה מאד כאשר נולד לה בנה היתום׳ בידעה כי בנה חר (פי החירות) ממשכבו• ויש אומרים כי היא המציאה גם כן מין עשב אשר בידו הלח להחיות את המתים• אחותה נפת היתה אשת השטן "שט"׳ והיא גרשה ממנה את בעלה הרוצח תיכף אחרי עשותו את הובלה בהרגו אתאתיה אפר ינגעל סגן הקדושה בכל ארץ מצרים• בתוך עצמו׳ כעולם מלא בפני עצמו• מין תמונת בודה שקועה בתוך עצמה׳ בלוק משורטט בקוים בולטים של מעוקבים׳ דבר הנראה לעין יותר בתבליטו מאשר בציורו - זהו בן האדם בתאורם של החדישים• ואולם גליצנשטין קרוב יותר לאלה שממזגים את הכל בתוך אוירה זעד,־מתנודדת׳ התופסים גם את הסביבה לתוך תחום הסתכלותם ואינם מכירים באבסטרקציות כפויות בתוך חלל ריק• אין זאת אומרת׳ שהוא תקוע באימפרסיוניזם׳ המכה את האור והצללים׳ הצבע והקו׳ לאלפי רסיסים• הצורה מתוחה אצלו יותר מאשר אצל האימפרסיוניסטים׳ ואולם היא רחוקה בכל זאת מן הסכימטיזציה׳ כמו שהיא מתממשת אצל החדשים• עדין הוא רואה את האחורית כחלק מן העצם• התבוננו נא בדיוקן המשורר בעל השער הצהוב וראו את הפלסטיקה משמאל׳ המתנוצצת בכחול־ אפור־כספי מבריק עם אורות חוזרים אדמדמים! כמה שקול ומתאים הכרתי של הבגד לעומת הצהוב של הראש ואיך גם על פני חזות הפנים משתקף שוב הכרתי באורו החוזר• כל טון בפני התמונה יש לו בן־זוגו באחוריתה ולהפך• בדיוקן של עצמו עם האחות׳ הקוטבה האדומה היא נותנת הטון׳ ההולך ומתפשט באדום המהבהב של חשיפת הצואר׳ של הידים׳ של הלחיים׳ ומתהפך אחרי כן אל נגודו האפור־הכרתי הקריר של הצללים• כבר באופן איך שגליצנשטין תוחב פרח לידי המודל שלו הוא מגלה את הליריקן שבו׳ הנמשך אחדי יחסים מעוררי־רחש׳ המוצא ספוקו דוקא בנשגב העדין של הצורה׳ אשר יזהר בה זהירות יתרה לבל תחולל על ידי שרטוטים מגובשים ומוחגים• פרט כזה של הצבעוני בדיוקן המשורר כבר מספר לנו הרבה על דבר אופן הסתכלותו של האמן• הוא מדגיש בו לא את הקשה׳ החטוב׳ כמו שזוהי דרך קינה מ אבל כבד במצרים בימי מלכי פרעה אין לך עם שאינו מתאבל לכל הפחות פעם אחת בשנה על שוד ושבר שהיה לפנים בארצו• אין לך גוי שאין לו יום מר ואבל׳ ואין לך ספר דברי הימים שאין בו "איכה"• גם העמים אשר מעולם לא קרה אסון בארצם בודים לפעמים אסון אשר יסודו בדמיון• גם המצריים הקדמונים התאבלו פעמן־ם בשנה על אסון נורא שלא היה ולא נברא: מספד מר היה לד,מצריים ביום י״ז לירח אתיר כ״ח כי בהיום הזה נהרג אסר (אזירוס) אל הטוב ע״י אחיו השטן ש ט• וביום כ״ה לירח "שויאק" (תמוז) קראו עצרה במקדשיהם לקרוא קינות ושירי יגון על האל ד,אמלל אשר נשפך דמו על לא חמס בכפו• הקינות הנתונות בזה להלן הן הן דברי קינים ו3הי אשר השמיעו שתי האלילות: עשת ואחותה נפתים׳ אחיות אסר׳ הנהרג באחת משנות נצח נצחים*• * עשת היתה אח־ת אסר ואח״ב גם אשתו׳ וגמירא בפי כהני מצרים הקדמונים כי עשת המציאה חכמת הרפואה ע״י עשבים שונים וצמחים וכל תפצה לרפאות את החולים! לפעמים היא נראה לחולה בחלום הלילה לגלות את סמי הרפואה אשר על ידם יקום