Rimmōn · 1922-01-01 · 5 (1922) · p. Seite 11 (יא)

לימינו של המסתכל׳ נמצאים שני בנינים׳ ניתנים בפרספקטיבה׳ כל אחד תחת עץ־תמר• כל הציור מוקף בחוג• חבל׳ שהצד הימיני נשבר׳ אבל אנו יכולים להשלימו בדרך ההשויה• על יד שפתו הפנימית של החוג־המקיף הצר׳ עומדת כתובת׳ המכילה ברכה עתיקה לענין השתיה׳ כמו שהיא מצויה לרוב בכליהם של עובדי האלילים׳ של הנוצרים ושל היהודים׳ בדרך קריאה: "שתה וחיה עם כל בני ביתך"• יתכן שהיה גם שמו של בעל הכלי׳ אבל אין זה מוכרח« שהרי כלים כאלה היו נעשים על הרוב באופן פבריקאי "בשביל השוק"• אחד כך אנו קוראים: "שלום ומנוחה"׳ ועוד: "קח נא רחש הברכה"• ברכת השתיה יתכן שתהיה גם על כלים ששמושם היה חול• ברכת ה״מנוחה" בקבר שכיחה מאד בכתובות שעל המצבות העבריות בלשון עברית׳ יונית או רומית• ואולם הרמז על "רחש־ברכה" מורה לנו כבר באצבע על איזה פולחן של מתים• היש בזה קשר עם סעודת הרחמים של המאמינים הנוצרים׳ עם ברכת היין שברכו באותה שעה׳ או עם תפלת־השכבה מעין ה״קדיש"׳ הנהוג אצלנו היום׳ ואם בכלל יש כאן רמז לדבר שכזה - אין אני מעיז להחליט• בכל אופן זקוקה עוד תגלית החפירה הזו לעבוד פילולוגי לפרטיו• בבחינת ההיסטוריה של האמנות אפשר לקבוע את זמנה׳ מתוך השויה לשרידי עתיקות אחרים׳ בערך לסופה של המאה הרביעית• לשורת העתיקות היהודים מן הזמן ההוא אפשר ליחס עוד רק את יתר כלי הזכוכית המוזהבים• מובן מאליו שתמונת המקדש כאן אינה תמונתו ממש׳ שהרי כבר היה חרב באותו הזמן׳ אלא זוהי הדמות׳ שציר לו האמן מתוך המקורות הספרותיים• ומכיון שאין אנו יודעים מימות המקדש והכהנים אלא שני הציורים האלה בלבד׳ בעוד שרוב כלי הזכוכית המוזהבים הם׳ כמו שנראה להלן׳ מזמן היהדות שבבתי כנסיות׳ - כדאי הדבר שנקדיש להם עוד תשומת לב מעטה• יתכן שהיתה הכוס המוזהבת הזאת שייכת לבית הכנסת של אנשי ירושלים׳ ויתכן גם־כן שהיתה שייכת לאחד מבני הכהגים• על יד הקשר החצוני הזה אפשר למצוא גם קשר פנימי בין הכתובת ובין הציור« בנין בית המקדש ותחית המתים יחולו׳ לפי השקפת הדת׳ בזמן אחד• ויש׳ איפוא׳ מקום לצירוף בין שני אלה במתנה שנתנת לנפטר אל קברו• מעשי ידיהם של יהודים׳ שלמדו את מלאכת עשית הזכוכית מן המצריים והכנענים ושהמשיכו אותה׳ כמו שמוכיחים לנו ש;רי בתי החרשת בחברון׳ עוד בימי שלטונה של מלכות ביצנץ• גם ברומא היו בודאי מלבד היהודים הסוחרים בכלי זכוכית׳ גם יהודים זגגים׳ אף כי האנטישמי מרטיאל יודע לספר אדותם רק שהם "מסבבים על הפתחים בחרסי זכוכית"• ניקולי מילר מספר במחברתו "הקטקומבות של היהודים על המונטוירדה ברומא״ (ברלין 1912) שבקטקומבות של היהודים נמצאים כלי זכוכית ושברי כלי זכוכית הרבה יותר מאשר בקברות הנוצרים של אותו זמן• זהו בודאי אות מוכיח׳ שתוצרת התעשיה בזכוכית עברו דרך ידיהם של יהודי רומא• בקטקומבות של שתי המאות הראשונות למנין הרגיל עדין אין זכוכיות מוזהבות נמצאות• הן מתחילות רק בנטות המאה השניה והשלישית ונמשכות עד למאה החמשית• מן הציורים שעל כלי הזכוכית המוזהבים של היהודים׳ הכי מעניגים הם בלי ספק אלה׳ שמציירים תמונת המקדש שבירושלים■ עד עכשיו ידועים לנו מכמו אלה רק שני אקסמפלרים• אחד מהם נמצא עכשיו במוזיאום הנוצרי של ספרית הוטיקן• די־רוסי כתב על זה "בארכיון של רומא המזרחית״ 1883. מתוך עבודתו לקחנו את הציור הנתן כאן(ראה צד ח)• על יד הצבע הכחול של הזכוכית והקרקע המוזהב׳ אנו רואים בכלי זה עוד גונים נוספים של אדום׳ ירוק־כהה וירוק־ לבנוני• הדמות של מקום קדוש נתנה כאן מתוך סקירה מן הגובה׳ המודחקת קצת מעבריה• באמצעה של חצר׳ שמשלשת עבריה היא סגורה על ידי שורות עמודים׳ מתרומם על פני מעלות גבוהות למדי בנינו של היכל׳ שגבנונו נשא על פני ארבעה עמודים אדומים ובינותם נשקף שער זהב פתוח כלפי פגים• במשולש שבפני הגבנון מצוירת המנורה בצבע ירוק• לשני עברי הבנין הזה עומדים בדלים שני עמודים גבוהים צבועי־ברונזה• מצד הפנים סגורה החצר בשבכה׳ שמאחוריה׳ בגבול המקדש׳ עומד שלחן ועליו צנצנות זהב׳ לולב עם ערבות׳ הדסים ואתרוג׳ ובתוך - המנורה עם שבעת קניה׳ שאש להבם האדום רועד באויר• מחוץ למבוא העמודים׳ שמשון מפליץ יא % I 1