Rimmōn · 1922-01-01 · 4 (1922) · p. Seite 47 (מז)

הכנסיות הגדולים המושפעים מך הקלסיציזם ואחר־כך עד מרום ה-תחיה" והפרוק של אריוסט וטם1- של פלסטךיני- ברניני׳ ב1רומיני• המחבר משתדל להוכיח בכל מקום- שהאופי האמנותי הרומי־איטלקי נתגלה בכל הזמנים השונים בצורות־בטוי דומ1ת ומתאימות בקשר הסגנוני שביניהן• עם זה הוא קובע שני סגנונים טפוסיים: זה שקשור בקשר ריתמי (הדרמטי־גרוקי) וזה שיוצא בולט (המוחש) ואת שניהם הוא מוצא גם להלן בכל סוגי האמנות- בריטוריקה של ליביום כמו בפריסקות של רפאל• התמזגות שני הסגנונים והתרבבותם זה בזה- יצרה את הסגנון הגדול- את האופי המיוחד של התכונה האיטלקית׳ שינשר מכנה אותו בכנוי -הרצינות" ומוצא בו פעולה חוזרת של כהות ונגודים• מענינת היא הבקרת׳ שהמחבר מותח על טיציאן ועל מיכאל־אנג׳ילו• את הראשון הוא מושיב בכלל במקום צנוע מאד. ואת השני הוא מונה בזה- שלא ידע לאחד את הפלסטיקה עם הארכיטקטורה• מחברנו זה למד׳ כנראה- מולנןלין- ריגל״ואחרים׳ אבל הוא מרחיק ללכת עוד יותר מרבותיו. ספרו של מנהל הספריה בקופנהגן- ד י ט ל י ף j י ל ן ן -האל האחד בשלש" מעורר ענין לא רק בבחינה היסטורית־דתית׳ אלא גם בבחינה אמנותית־ארכיאולוגית. על יסוד מצבות מזמן שלפני הנוצרי׳ וביחוד על יסוד כתובות ערביות עתיקות שנמצאו זה לא כבר- משתדל המחבר לגלות את מקורה של ההשגה המיחסת שלשה גונים להאל המיוחד- שתפסה אחר־כך את מקומה בתורת הנצרות והוא בא לידי מסקנה- שהשגה זו באה מן הפלהן השמי העתיק• מענינים מאד גם עיוניו בדבר התמזגות ההשגה על דבר האלהות המסתורית עם ההשגה של הנבואה הישראלית• לדעת המחבר היה ישו הנוצרי מונואיתיסטן כבל היהודים ולא הופיע כבן־אלהים- אלא כבן אדם פשוט ולא בגלל דעותיו הדתיות ולא בידי היהודים הומת- אלא בגלל מרדו המדיני ושאיפותיו לכתר המלכות היהודית הומת בידי הרומאים• הוא מתאים את ספורי המופתים שמספרים על ישו עם אותם המסופרים אצל היהודים על חבמיהם ומוצא בהם דמיון רב• האמנים בנורבגיה עומדים עכשיו לפני תפקיד של מפעלי £1פאוךה גדולים• הקוביסטן המפורסם אלף ר1לפ$ן מקשט את בנין הטלגרף בכריסטיאניה• אדוארד מונק ציר את אולם האוניברסיטה הגדול ועוסק עכשיו בקשוט אולם המזנון הגדול לפועלים בבית חרשת השוקולדה של פרייא בכריסטיאניה• 8ק0ל ךו1לד מטפל בתפאורה גדולה של הבורסה העתיקה• הרקוד היהודי• בשעה שכבר יודעים לציין רקודים אופיים של כמה וכמה אומות- רוסיים- פולניים- גרוזיניים- הונגריים ואחרים- לא שמו עדיין לב לרקוד הלאומי היהודי ואין הלז תופס עדין מקום בכוריאוגרפיה כל עיקר• ועלט יודע לתאר אופים של אומות בדרכי הרקוד והוא מכיר בצ׳ךדש- נלזגעקה- 89זוךןקה- ךטרפק ועוד- אבל הוא אינו יודע כלום מן הרקוד האופי של היהודים• מר אגדתי נטל על עצמו את הטורח לסגל את הרקוד היהודי לצרכי הבימה התיאטרלית ולהרימו למדרגת אמנות• הוא למד לדעת את רקודי החסידים בדרום רוסיה- את ריקודי התימנים בארץ־ישראל וגם נסה ליצור!;ני־רקוד מתוך החיים עצמם- מתוך התנועות הרתמיות של הפועלים בשדה ובכבישים בארץ־ישראל בשעת עבודתם• הציורים בעמודי כ״ט — ל׳ מראים את דר אגדתי ברקוד חסידי וברקוד תימני- כמו שהציגם בחורף הזה בברלין. התלבושת- שנערכה על ידי דר ב• אהרנסון- הועילה הרבה לחזק את הרושם- שעשה המרקד׳ בבחינה דינמית בלבד- וזהו הרי העיקר — עשה- אמנם- הרקוד רושם מיגע קצת• הרתמום היה משרך דרכו יתר מדי ולא יכול להתמזג בחמונת־תנועה אופינית• דרך התפתחותו של מקצוע זה מונח- איפוא- במקצוע הטכניקה• הנסיון כשהוא לעצמו כדאי הוא שנקדמנו בברכה• ר• ו¬ האמנות בסקנדינביה• בעטיה של מלחמת העולם נעשתה קופנהגן שרשת דרכים בחיי האמנות החדשה• לפני המלחמה כבר בא האימפרסויניסמוס הפרנצי בדרכים עקולים- דרך נורבגיה לדניה- ובשנת השלום האחרונה פעלה האמנות הרוסית הצעירה פעולה מעוררת• בזמן האחרון נסה גם האכספרסיוניזמום לכבוש את דניה• אמיל נולדה- אחד מ!ןךיו של האבספרסיוניזמוס הגרמני ושמפאת התהאדותה של שלזויג הצפונית אל דניה- נעשה לאזרח דני- הציג עכשיו את מפעליו בתערוכת גךןי;גן• ספרו של ויל הלם 1;ש ר בלשון דנית- -איטליה והנוסח הגדול" הוא מפעל עצום ראוי לשימת לב- הנסיון הראשון לתאר ולהשיג בשלמות מקפת את כל סוגי האמנות- שצמחו על אדמת איטליה- הציור- השירה- המוסיקה וכו/ למן הטרדיציות של האתרוסקים ועד הברוק• הוא מתחיל בהולציוס ווירגיל- ובארכיטקטורה הגדולה של הפנתיאון והקולוסיאון• דרך השירה הדתית של ימי הבינים הוא מוביל אותנו אל הריניסנסה ההומנית של המאה הי״ד- ממנה אל דנטה- ג׳יוטו וברניני ה• ב•