Rimmōn · 1922-01-01 · 4 (1922) · p. Seite 38 (לח)

* לך - שמש זורחת ורנים רחיים שיר אהבה׳ עלומים ויופי« לי - פןס מתעות ורוקם הלב צללים אפורים וכהים•! r ז- x בנפשי הישנה אל תגעי׳ אל תגעי׳ לא אח&ץ נדבה וחסד׳ את דמיון היית׳ הותךי רק חלום׳ אגדה טמירה וזכה -i r! tt־t את - שלג מקנוצץ בקרני השמש על פסגי ההרים הגאים; אני - פלג גועש?:קלפת הקור המפתור בכבליו החונקים• את - בקר מתרחץ בךסיסי הטל׳ רעננה צחורה ובקופה; אני - עלב עיף בזרועות הליל שכבש את פניו באל• כרקוב 1920 ה?יל שרפה לחלונות מבט יוקד של השמש׳ נפגע׳ הלבין והתפתל בין אבנים האפורים¬ י i־t t ד־ זוחלים צללים מן הקמטא ומלכחים את מפסעות• X ־ T X * V * X רץ הרוח• עלה יבש T י 4•T V T - T רעד׳ רפרף זיין דואבק •••וברחוב מפהקת דממה׳ אויר רו?ןד ומזיע׳ ובין חומות בתים נמים קרן שמש תועה נבלמה• V»T י T T 1 * T V V וממעל - נם מנצנץ׳ ואניות - ענני כסף׳ ומלמטה על מרצפת V V « * T X יונים הומות תוך הרפש• כרקוב 1921 ו ‘I1 ׳B ן? ■‘A ועטוף בצללים איעואר T X י “T V •TI לבדי באפל הנם׳ 1 ־ ‘ T - v T ואחלום על אשר לאץהיה׳ לא־יהיה לנצח׳ לנצח * VT V X־־ VT — לנגדי - כקטע חלום את שקופה וקלה חולפה, ואני׳ אביון עומד בזוית׳ נשקתי את עקבות רגליך כואבים - חלונות מזהירים של אולם מלא נגה ונהרה׳ T T X - X T והעבים - מךכבות נחפזות לאיתון המבריק - ללבנה• ברקיב 1922