Rimmōn · 1922-01-01 · 4 (1922) · p. Seite 19 (יט)

סתיו אשרזקרה?כנפיו: (אף) זלעפות ואךב: יצרת שמי מרחקים לעלות בם V : T 1-T ן — ו ־ :־ T לראות בל אשר פעלת ♦ : :*־ T 5 T T V כאשר היית לבדך. תעלה ומראך מראה אטון חי תזרח תאיר תרחק ותשוב: אתה לבדך יצרת אלפי אלפים ” T ן — T I V ־־ ן T ־•:•* . T תמונות ממן; כפרים ערים וחוות t r• נ¬ על פני לרך א1 על נהר: כל העינים יראוך נגדן כי תופע שמש־יומם על פני הארץ: אתה בלבבי הנך אין מבלעדיך אשר ןדזגך בלתי בנך אכנטון אשר גלית לו מחשבותיך נתחננו מעזך: הלקום ך;ךך אתה כאשר יצרום כפיך: תזנלה-יסיו תבא-עועון: כי אתה ההויה: * ־־T ־:־TT בך יחיו בני אדם TT “ 5 J * h ועיניהם תחזינה בך.ךךך עד אם תכא: ־־ * T ושבתו מכל עבודה ן T T : T כי תצא באפסי מארב: תזרח ולצמיחו•• למען המלך: מאז יסדת ארץ כוננתם למען בנך אשר יצא מחלציך: :־ TT V •*;־VT י מלך חי באמת המושל בשתי הארצות .נפר־חפרו- רע אואן־רע בן רע החי באמת אדון העטרות אכנטון אשר;מיו רבים: ולמען שגלו הגדולה אעז ר אהב גברת שתי הארצות נ?ר־ן:?רו ־ אטון נפלטיטי תחלה ותנון לעולם ואד: תרגם שאול טשרניחובהקי לצפצף בכל מאדו:;רוץ בשתי רגליו כאשר עידו משם: מה רבו כל פעליך T ־־ V TT T * נסתרו מנגד עינינו: הוי אל אחד ואין אחר מבלעדיו: ארץ ערת כךצונך כאשר הלית לבדך: אדם וכל הבהמה בקר וצאנה T T T ־־ : ” J TT T כל אשר על פני האדמה v T — נ״ t:־־t t המהלך ברגליו: כל אשר במרומים המעופף בכנפיו מדינות סוריה ונביה T! M T : « J ארץ מצרים: תציג כל אדם על מכונו ־־ * TT T - : תספיק לי צרכיו: איש איש וק?;נו וימיו ספורים: * : TT5 שונים דברים ללשונותם T 5 *T J שונים מךאה פניהם וצבעם: פי אתה הפרךת גולם: בראת את היאור בשאול תחתית V T TT ־ I : ־ J ׳ ותעלנו מעלה כרצונך להחיות גוי זה יצרת : ־ :־ T V־ T J אתה המושל בכלם: ־ T ־ ״ 5\ T אתה שמש־יום פחד ארץ ךחו?ןה: בראת (גם) את חייהם V — T TT ־" V יצרת את היאור בשמים T־ ז V T ־: - T ■־■ ונפול יפול למענם: 5 T *! ־ T“J לכו גלים על הרים לם גדול לשקו שדותיהם בעריהם: מה נפלאו מזמוןזיך הוי מושל־עד: השיחור בשמלם לבני הנכר ולבהמת שדה המהלכה ברגליה : V T —VI V ־! ־I TI ־* T V J אך השיחור האמתי יוצא משאול־ התחתית למען מצרלם: קרניך זנות גן וגנה בעלותך לחיו ויפרחו בך: בראת מועדים לעשות כל ברואיך .1922 .1 .25