Rimmōn · 1922-01-01 · 3 (1922) · p. Seite 33 (לג)

הקדוש ישראל וקסר ז״ל• מכתב אל המערכת משים אני הפעם את עצמי שליח׳ למסור לכם בשביל "הרמון" שני דברים׳ מעשה ידיו של סופר מתחיל/ ישראל וקסר שמו• שארית יקרה היא לי׳ מזכרת יגון רב׳ מימי הרעד, הקרובים׳ ואתם אל נא תמנעו מתת לה מקום בעתונכם• הצעיר ההוא אשר אתם גם לא שמעתם את שמעו׳ נוצר לגדולות• בכל אשר יצא מעטו - יש להכיר מיד סמני ״בן נשר״• אוירו - אויר שלמעלה׳ מקום ״אבני שיש טהור״׳ ומעופו אדיר וחפשי• סופר זה אלו נתקים לנו - מי יודע מה רב הטוב אשר העניק לספרותנו• לאסוננו נלקח מאתנו בלא עתו• המעשה בצעיר זה קצר ונורא׳ וכדאי לשים לו בזה זכרון• לפני ארבע שנים (בראשית האביב שנת 1919׳ כמדומה)׳ בעודני באודיסא׳ הובא לפני בחור אחד׳ ארוך ורזה ושחום ובעל עינים עמוקות וקודחות - סופר מתחיל• הבחור מסר לידי בשתיקה מכתב המלצה מאת אנ״ש בבאקו׳ מקום מגורי הבחור באותו זמן׳ וביחד עם זה - גם חבילה קטנה של כתבים׳ לשם ״חות דעת״• מסר בשתיקה ויצא בשתיקה - על מנת לחזור לקבל מידי את כתביו ולשמוע חות דעתי♦ הכתבים היו כתובים יהודית׳ ותכנם - אגדות ומעשיות לגדולים ולקטנים• כמעט עיינתי בהם - ואשתומם: מימי לא נזדמן לי לקרא כזאת בכתבי מתחיל• דמיון עז ולוהט׳ מעוף הברק׳ בטחון יד׳ חרות הרוח׳ סגנון נוקב וחותך - ממש תער מלטש• ומה שהפליא ביותר: אותה בגרות הרוח נ אין זאת כי אם שבעת מדורי הגיהנם של החיים וחמשים שערי הבינה שלהם עומדים כבר מאחורי ״מתחיל״ זה• - ומיד אמרתי בלבי: נשר! ובשוב אלי הבחור מקץ ימים מועטים׳ נסיתי לפתוח פיו - אך לשוא• הוא עמד בשתיקתו• עיניו השחורות והגדולות קדחו והוא שתק• על הפרטים המעטים שנודעו לי עליו בראשונה מתוך מכתב ההמלצה לא נוסף לי מאומה• נודע לי׳ כי עסק הבחור בזמן האחרון בבאקו בהוראה עברית וגם פרסם באיזו עתון עברי׳ שיצא שם דרך ארעי׳ שנים שלשה דברי ספרות מנסיונותיו הראשונים׳ וכי עתה הוא מרבה לכתוב יהודית ומביני דבר מנבאים לו עתידות - ולא יותר• והבחור שוב יצא בשתיקה ולא חזר עוד• מקצת מכתביו׳ שלא הספיקה לי השעה לעבור עליהם׳ נשארי בידי׳ ואולם הבחור לא יסף להראות• חקרתי ודרשתי אחריו׳ שאלתי לו את כל יודעי ומכירי: הראיתם ואם ידעתם בחור כזה וכזה? - איש לא ראה ולא ידע• אבד הבחור ואיננו• והרע מזה׳ כי גם הצעיר בן־לויתו׳ אשר הביאו אל ביתי ראשונה׳ - והוא אחד משומעי שעורי בבית מדרש למורים באודיסא - נעלם גם הוא פתאם• הוא חלה אז׳ כמדומה׳ ויצא אל מקום לא ידעתי• ויהי היום - אחד מן הימים הנוראים של אותו הזמן באודיסא - ואני שבתי עם חשכה ממלאכתי בעיר אל ביתי• הימים היו׳ כאמור׳ ימי אימה חשכה ומחתה• מקרוב ומרחוק הגיעו שמועות הרג ואבדן• גדודי "הלבנים" "והצהובים"(האוקרינים) ולהקות שודדים ורוצחים מכל המינים פשטו בכל ערי ישראל אשר בנגב להרוג ולהשמיד• הלילות באודיסא היו אפלים מבית ומחוץ׳ ללא נר וללא פנס• כל פנת רחוב - מוקש מות׳ וכל דמות באה לקראתך - צלם בלהות• כי ישוב איש אל ביתו לפגות ערב ובגדיו עליו - וברך ״הגומל״• ובשובי אל ביתי באחד מן הערבים ההם - הדבר היה׳ כמדומה׳ בראשית הסתו - ואני עיף ורצוץ ומדוכא׳ כל עוד נפשי בי׳ נתקלתי פתאם בפרוזדור האפל בשתי בבואות זרות לי׳ שעמדו לפני פתח מעוני• מי כאן? אין עונה• נשמעו רק יבבות מקוטעות׳ חשאיות׳ מחונקות• הבאתי את הבבואות הביתה• לאורה הדל של פתילת השמן המהבהבת שהעליתי - מלאכה לא קלה באותם הימים - נגלו לי פגי שלד מת של איןה עלם צמוק ומשוחף (איפה ראיתי את הפנים האלה?) ועלמה עטופה שחורים על ידו• שניהם יבבו בחשאי ושניהם רעדו בכל גופם• מה להם פה בשעת סכנה זו? ומי הם? העלם הסביר לי מתוך הברות מקוטעות טרופות ביבבות מחונקות׳ שהוא הוא אחד משומעי שעורי מלשעבר (כל כך נשתנה בירחים אחדים עד שלא הכרתיו!)׳ והוא הוא שהביא גם אותו הבחור בעל הכתבים אל ביתי׳ והעלמה הבאה עמו אחותו היא׳ ושניהם באו עתה לקחת מידי את יתר כתבי אחיהם הוא טרם כלה ומן הזוית האפלה שכנגדי כאלו נצנצו רגע אחד שתי עינים גדולות וקודחות ובשרי סמר מפחד¬ - היאך! - נתתי על העלם בקולי - האתה הוא אחיו של בעל הכתבים? ומדוע לא הגדת לי? והיכן הוא עתה? היכן הוא? היכן? השאלות יצאו מפי בלי חשבון ודעת• לבי כבר נבא לי׳ היכן הוא׳ ואולם אותו הלב עצמו הוא ששם את השאלות הטרופות בפי׳ כדי להרחיק את הקץ׳ כדי לטשטש את נבואתו הרעה• ומה שהיה לי כמעט ברור מתוך הרגשה סתומה - נתפרש לי מיד בפרוטרוט מפי האח והאחות• אחיהם בעל הכתבים לא חזר אלי בזמנו מפני הבושה• נזהר היה מהיות לטרח על מי שהוא• בישן היה ושתקן׳ כמעט אלם׳ במסבת זרים׳ ואף על פי כן היה נואם מצוין ברבים• הוא היה כמו כן גא מבפנים׳ יודע כחו ומכיר את ערכו׳ וענותן ושפל ברך מבחוץ׳ נוח לבריות ונכנע לחברים• בכלל - איש הפכים• אביו - רב ירא וחרד בעירה קטנה בפלך קיוב׳ ואמו - אשה עדינה חפשיה בדעות קצת ומשכלת הוריו ראו את בנם בנערותו כפגום־כשרונות ואמרו ללמדו אומנות׳ אך הוא - חשקה נפשו בתורה וברח מביתו עוד בהיותו רך וצעיר׳ התגולל בכפרים ובעירות ושגה בספרים• בשקידתו הגדולה קנה לו מעט תורה ודעת ובמקומו יצא לו שם כבחור מצוין•