Rimmōn · 1922-01-01 · 3 (1922) · p. Seite 20 (×›)

p די בהתפעלות הפנימית כדי לתת דמות תיאטרלית נשלמת• דרוש לזה עמל עקשני וסיסתמטי• תעודה סצינית׳ איזו שתהיה׳ אינה מתמלאת על־ידי התפעלות פנימית בלבד׳ אלא בעקר על ידי הצורה האמנותית החצונית׳ וזו אינה מושגת אלא על־ידי הטכניקה בהסתגלות כל חמריו של הממוס׳ זאת אומרת: גופו׳ תנועת שריריו׳ כשרונו ללכת וגם לקפץ על הבמה׳ ולבסוף: קולו׳ מבטאו וכו׳• האם גגש התיאטרון העברי שלנו למלוי תעודתו באופן זה? - אפשר לומר בהחלט: לא• לשחק בתיאטרון׳ להציג מחזות׳ ולא דוקא וודיבילים קלים בני מערכה אחת׳ אלא גם מחזות מונומנטליים׳ רצינים ביותר׳ כמו "אוריאל אקוסטו"׳ "אל נקמות" ודומיהם׳ היה נחשב אצלנו לדבר שוה לכל אדם׳ שיש בו קצת אומץ־לב ומעט כשרון• לכאורה היה הדבר ברור׳ - דרושים שנות עמל׳ כדי להסתגל לטכניקה של מלאכה איזו שתהיה ז דרושים שנות עבודה כדי לסגל כשרונו של אדם׳ ואפילו מתת אלהים שחונן בה׳ לדרכי המחשבה והעבודה המדעית! ואולם לשחק על הבמה׳ למלא את התעודה האמנותית הקשה ביותר׳ אפשר כבר מן הרגע הראשון׳ בלי הכנה קודמת כזו׳ ורק אחרי אי־אלו מבחנים ולאחר שנונם של הטקסטים המתאימים בעל פה• "הבימה" היתד. הראשונה בקרבנו שהבינה דבר זה• מיסדה ורוח החיה שלה׳ מר נחום צמח׳ הצליח מראשית צעדיו - בשנות 1917-18 - לאסוף מסביבו קבוצה קטנה של צעירים לא רק בעלי כשרון בלבד׳ אלא גם צמאי יצירה באמת׳ שאש־קודש לא־נכבה בוערת בלבבם• אביבית׳ גרובר׳ רובינה׳ סטרובינץ ואליאם! ורדי׳ גנסין׳ הורוויץ וצמח - כל אלה הרי הם אנשים לא רק בעלי כשרון ו״יעוד" בלבד• הם באו אל "הבימה" כשכבר היו מלומדי גסיון במדד. ידועה ומקצתם אף בעלי שם קצת*)• ואולם ב״הבימה" התחילו לא במשחק׳ כי־אם בתלמוד• הם רק התחילו ללמוד את דרכי היצירה האמנותית ודרכי עבודתו של האמן• וכך היה מורגל בפיו של צמח: ״הבימה״ עדיין אינה תיאטרון! היא רק בית מדרש׳ בית ספר לאמנות הסצינית העברית ותיאטרון של יום המחר• מוסקבה יצקה מרוחה על הגבורים האלה׳ שמסרו נפשם על התיאטרון העברי הלאומי• עיר זו׳ שהטרדיציה המזהירה של "בית שצפקיך (התיאטרון הקטן) גדלה בה את התיאטרון האמנותי של סטניסלבסקי׳ זה שהרים את האמנות הסצינית למרומי היצירה האמנותית של האדם! מוסקבה זו׳ שגם בשנות הזעם האיומות של מלחמת האזרחים ושלטון עריצים׳ לא חדלה בה אש־הקודש של הפושים אמנותיים אחרי צורות תיאטרליות חדשות׳ ושאחד מכהניה היה גם מורה ומדריכה של "הבימה"׳ T הרגיסור ווכטנגוב המנוח׳ תלמידו של סטניסלבסקי! - בעיר זו׳ ורק בה׳ אפשר היה להניח את היסוד לתיאטרון האמנותי העברי של העתיד• בנינה של "הבימה" התחיל• בוניה הראשונים חנוני־יה בחרו להם לאדריכל את ווכטנגוב׳ זכרו־לעד• *) כונתי לתקופת "הבימה" שלפני מוסקבה׳ תקופת ההצגות האמטוריות׳ שהיה צמח מסדר בעזרתם של כמה מחברי "הבימה" הנכחית עוד לפני המלחמה בכמה ערים כביאליסטוק׳ ווילנה׳ אדסה ואפילו ווינה. תקופה זו אינה נכנסת כלל בחוג השקפתנו. אחר של האמנות׳ ביהוד באמנות הפלסטית ובזו שמשמשת במלת הדבור׳ חומר עבודתו של האמן הם: הכחל׳ הסדין׳ המלים ובטוים׳ וכלי יצירתו הם: המכחול׳ העמוד וכו'• כל אלה נמצאים מחוץ לעצמותו של היוצר• כל זה מונח לפני היוצר ובן חורין הוא לבחור ולברור חומר זה או אחר׳ להשתמש בכלי זה או אחר׳ ואחרי גמר הפרוצס היצירתי׳ הרי פרי עבודתו גם הוא מונח לפניו! היצירה האמנותית בדלה לגמרי מיוצרה׳ והלה נעשה׳ ככל הקהל׳ אחד מסוקריה או קוראיה של יצירתו׳ מבקרה ומעריכה על־פי־דרכו• ואילו באמנותו של הממוס׳ האישיות היוצרת וחומר היצירה(גופו של הממום) וכלי היצירה(תנועת שריריו ורעד קולו) ועצם היצירה (הדמות הסצינית הנתנת) - כולם באחד הם׳ כולם חלים על אובייקט אחד• ונוסף לזה הרי כל אותה עבודת היצירה נעשית בפומבי׳ לעיני הקהל• כמה שלא ירבו בהכנות ובמבחנים קודמים׳ הרי הממום מוכרח בכל פעם שהוא יוצא אל עבודתו לחזור באופן אמוציונלי על כל המשכו של הפרוצס היצירתי׳ בהשתמשו תמיד בחומר זה עצמו ובכלים אלו עצמם של היצירה• בנגוד לאמן הפלסטי אין הממוס רואה בעצמו את יצירתו מן הצד׳ ולבחון אותו הוא יכול רק מתוך עצמו׳ בעיני רוחו׳ - שהם׳ לפי מבטאו השנון של א• טאןרוב׳ הרגיסור של התיאטרון ה״ק?רי" המוסקבאי׳ "ה״אני" היצירתי השני׳ הרואה ואינו נראה"• ועוד אופי שלישי מיוחד לאמנות התיאטרלית - ה ם י נ ת ט י ז ם שלה• הדמות׳ הנוצרת על ידי הממוס׳ מחויבת להתלכד בהרמוניה עם צבעיה של הדקורציה׳ עם כל האטמוספרה הסצנרית של אותו הדוכן המצומצם׳ שעליו המשחק יוצא לפועל׳ עם התלבושת׳ שעל ידה הדמות המוצרת מתגלית בעצמותה׳ ולבסוף עם הציור המוסיקלי של החזיון כולו• יסוד זה של האמנות התיאטרלית מגלה אותו צד בטבעה׳ שענינו הריתמיזם של הפעולה הסצינית• הריתמוס הוא נשמתו של התיאטרון! ריתמוס נכון ואמנותי באמת - זהו המפתח להיפה והנשגב באמנות התיאטרלית• גם מבלי הבין את החומר הדבורי׳ שמשתמשת בו האישיות היוצרת של הממוס׳ גם כשסוקרים בבת־צחוק תמהה את הציורים ה״מוזרים״ של הדיקורציה והתלבושת׳ - אם רק המחזה כולו עובר עלינו בזווג ריתמי בין כל יסודותיה של ההצגה׳ הרי הסוקר נתקף בעל כרחו מאותו הסיפוק האסתטי׳ השופע מתוך יצירה אמנותית אמתית• מן האמור אנו רואים עד כמה מורכבת היא ומרובת ענין האמנות התיאטרלית• תכליתה העקרית של פעולת הממוס היא - לתת דמות אמנותית נגמרת ולתתה באותו מעמד׳ לעיני כל הקהל• תכלית זו מושגת בעזרתן של הסתגליות רבות׳ פנימיות וחצוניות• כמה שלא יהיה הממום גאון בכשרונו הרי נעדר הוא מאותה החרות של יצירה עצמית׳ שהיא מנת חלקם של האמנים׳ שכלי יצירתם הם המלה והמכחול! דבר זה אל לנו לשכוח• חירותו האמנותית משועבדת לריתמוס של הכלל׳ כפות הוא לא רק אל הקוליקטיב הסציני׳ אלא לכל האטמוספירה האמנותית של הדוכן התיאטרלי• ברור׳ איפוא׳ למדי׳ שלמלואו של תפקיד אמנותי מורכב וקשה כל־כך׳ אין די "ביעודו" של הממום בלבד׳ כשם שאין כ