Rimmōn · 1922-01-01 · 3 (1922) · p. Seite 19 (יט)

ms : rm ."נתן אלט5ן 1914 מתוך סריה: "הגרפיקה העברית מן התערוכה האמנותית הרוסית בברלין. FROM THE SER1ES “JEWISH ORNAMENT1914 .’׳. NATHAN ALTMAN. FROM THE RUSS1AN ART EXHIBITION. BERLIN. "הבימה"♦ להשיב על שאלה זו - זאת אומרת: לפתוח סגור נפשה של "הבימה"׳ סוד חפושיה האמנותיים וספר גורלה• תפקיד כזה אין אני מעיז לקחת על עצמי• עם כל קרבתי אל "הבימה"׳ הלא יכלתי רק לסקור אותה מן הצד׳ כסוקר מצוי אצל התיאטרון׳ לכל היותר כמבקר תיאטרלי־אמנותי• ורק בבחינה כזו אני רוצה לעמוד במאמר זה על פתרונה של שאלתי• אבל קודם כל עלי להעיר אי אלו הערות כלליות• האמנות התיאטרלית מצטיינת באלו דברים: התיאטרון הוא אמנות־הפעולה׳ שנושאה הוא הממוס הפועל בבחינה קוליקטיבית• רצוני לומר׳ שיצירתו האינדיבידואלית של הממוס היא גורם פחות בחשיבותו בשביל התיאטרון• עצם הפעולה התיאטרלית מתממשת׳ לעומת זה׳ בגלויו הסינתטי והתאמתו של ה״אני" האמנותי של הממוס עם הפעולה המשותפת של הקוליקטיב׳ בזווגם של שני הפרוצסים היצירתיים האלו׳ המשפיעים זה על זה• לפיכך אין עצם טבעו של התיאטרון סובל את ההפרדה בין "גבורים" ו״המוך׳ בין "חביבי הקהל"׳ המופיעים על הבמה כאורחים׳ ובין הקבוץ הסצינרי "העוזר על ידם"• התיאטרון הוא אמן קוליקטיבי; התאמה הרמונית של הפעולה היצירתית מצד הקוליקטיב בכללו ומצד כל ממום לבדו - זהו תפקידו ותעודתו של התיאטרון• אופי שני מיוחד לתיאטרון׳ שהאמן־היוצר קשור ומלוכד באופן מוחלט אל הדמות הסצינית׳ שהוא נותן• בכל סוג מעבודת הכנה צנועה׳ דרך ״היהודי הנצחי״ עד ה״דבוק״; מן נסיון חרד של הכחות באיתיודים דרמטיים בני מערכה אחת מחיי ההוי׳ עד גלויו האורגני׳ בדמויות אמנותיות אמתיות׳ של T — אותו "הנצח היהודי"׳ שהיה מסתתר עד עכשיו על במת המשחקים מתחת למסכות מסוגננות של דמויות זרות לנפשנו ולאמת ההיסטורית שלנו׳ - הנה הדרך׳ שעברה "הבימה" בארבעת שנות התאמצותה היצירתית• נצחונותיה מוכרים עכשיו מכל צד׳ מאתנו ומאחרים׳ מקרובים ומזרים׳ מאוהבים ומאויבים• גאוניה ומוריה של הבימה הרוסית - גורקי׳ שליאפין׳ סטניסלבסקי׳ טאירוב ועוד - העלוה כבת גיל למרומי הפרנסום התיאטרלי ברוסיה• מפעלה לשם האמנות התיאטרלית הוערכה׳ הצלחותיה נתקבלו בהפלאה והתפעלות• וכשאנו לעצמנו קלטנו את׳ "הבימה" לתוך תוכה של הכרתנו התרבותית ־ הלאומית׳ ספחנוה לאוצר קניגינו האמיותיים היותר חשובים ואנו מתגאים בה ומתימרים בכבודה• מהו סודו של קסם זה? מפני מה הצליחה "הבימה" לרכש לה "בנקל" כל כך ורק במשך ארבעה שנים נצחון מוחלט כל כך׳ בשעה ששאר התיאטרונים היהודים׳ כמו׳ למשל׳ הלהקה הווילנאית׳ שמצטינת בלי ספן בכשרון אמנותי ידוע׳ עברו על פנינו רק כהופעה קולטורית רגילה ולא עוררו רטט־נפש מיוחד ואפילו לא התענינות מיוחדת?