Rimmōn · 1922-01-01 · 3 (1922) · p. Seite 12 (יב)

בותונות גדולה כל כך על פני כותליו ותקרתו של בית הכנסת במוהליב- אל צורות ציוריהם של העמים האחרים באותה תקופה- מחייבת על כל פנים לדון על הדבר מתוך מתינות וזהירות גדולה• האיטלקי פיורבנטי בנה את המקדש האוספני בקרימל המוסקובי- ובן ארצו- אלואיזי- בנה את הקרימל. הציורי חירם בנה את מקדש שלמה• עדיות כאלו אפשר להביא עד אין סוף. ובכן- איפוא: בשעה זו- שמונים סמניו של עם תרבותי במציאתם של ספרות לאומית- עתונים- ירחונים- תיאטרון. אמנות הציור וכו׳ וכו׳ — הרי יש כל אלה גם לנו ומוכח להדיא: - עם תרבותי אנחנו. חסר רק ספר יחש מהודר. ואם בשביל כך מתחילים להדחק אל מעבה העבר- ואם רק זוהי סבתה של ההתענינות גם "ביצירה העממית"- אז מוטב לנו בלי תרבות זו• אין צורך. ואם בשעה זו- כשהטכניקה של ההעתקות גבוהה כל כך. ומכונת הדפוס עובדת במהירות- דברים כאלו יהיו נפוצים בהמון וארסם יתחיל לפעפע ב״מאמנים". והם יתחילו לאבק בפוך ולסגנן את אותם הפנים שנגלו פעם אחת- ויחתכוהו לגזרים- ואת הויניגרטה הזאת שוב יעמידו לפנינו בתור תרבות אמנותית ״חדשה״ - הרי מוטב בלי תרבות זו. אין צורך בה. אותו הדבר- שקוראים לו אמנות׳ נוצר תמיד בהסח־ הדעת- כשאין יודעים. שאותו הדבר הנעשה אמנות הוא. רק אז הוא נשאר תעודה של תרבות• האמנות נוצרת כיום על ידי אלה- שהם נחרים בה. בשבילנו טוב הכלב החי מן הארי המת. משום שאנו יודעים- כי במות הכלב הוא נעשה ארי. א. ל. Fi? שקיפותה- עבה הוא מאד- צבעים כבדים: אוכרה- לבן־העופרת- קינובר- יו־ק־הנחשת. מינימום של הגונים הקרים- הכרתי והכחול. אבל מאין מטר־עוז זה זורם? היכן השקתה העב הזאת. כדי להזיל גשמי ברכה נפלאים כאלון יחתרו להם ויחצו עד צואר החוקרים והמחפשים בים ההיסטוריה של האמנות- - ואני יכול רק לספר לכם את העובדה הזאת- שעוררה את לבי: בבתי הכנסיות יש תמיד ספריה קטנה. בבתי הכנסיות העתיקים נמצאים בארון הספרים גמרות ושאר ספרים מדפוסים קדומים מאד עם שערים מצוירים בציורים עשירים ועם אי־אלו קישוטים בסופי הדפים והספרים. "למלאות את החלל"• הדפים המעטים הללו שמשו בזמנם מה שמשמשים היום הירחונים האמנותיים: היו נותנים לעם את הצורות האמנותיות המתחדשות. ואמנם- נזדמן לי לראות מצבה עם בריליף כזד־!: דוב זקוף עד־1 כפורת רגליו וחובק אורנמגט י אקנטי משתגשג. בתוך גל "שמות" מדפוס אמשטרדם של המאה השש עשרה או שבע עשרה בעלית בית־ הכנסת שבדרויא- ראיתי ציור של סוף הגליון באותו מוטיב ממש׳ ואין שום ספק בדבר- שפסלה של אותה מצבה הושפע מאותו ציור. דוגמה שניה: פתוחיהם וכל הקומפוזיציה של ארונות הקודש מרובי־דיוטות מצד אחד. ושערי הספרים העברים בנוסח ברוקי־ריניסנסי מצד שני. בשביל המפתח היהודי ציורי השערים האלו שמשו דוגמאות׳ כמו שמשמשים דוגמה לארכיטקטים מפעליהם של וויניולה ופלדיו• נשארת עוד השאלה על דבר היסוד הלאומי של הציורים האלה• אנו מניחים אותה לפסיכולוגים ואתנוגרפים. ואולם את לבם אנו מעירים על זה- שקורבתן של הצורות- המפוזרות r ■!!» •iä;jp מזל ארי. ציור מבית הפנסת במוהליב ע״נ דניפר- מן המאה הי״וז. ‘•LION", A ZODIACAL SIGN FROM THE DECORATION OF THE SYNAGOGUE OF MOHILEV. 18th CENTURY. יב I1■ il