Rimmōn · 1922-01-01 · 3 (1922) · p. Seite 9 (ט)

בית הכנסת במוהליב• ז כ ר ו נ ו ת הפנים האופיים׳ כמו שמגדליהם וכפותיהם של מקדשי הנוצרים קובעים את אפים הצורתי של הערים העתיקות באיברופה. תכניתם של בתי הכנסיות מן הטיפוס המוהליבי (טיפוס בהיר ומזהיר, הייתי אומר: קלאסי), הוא זה של הבסיליקה הנוצרית׳ זאת אומרת: בתוך - בנין רם וחלונותיו קבועים בו מלמעלה׳ ושתי אגפים נמוכות משני העברים לצפון ולדרום. ואולם בנגוד למקדש הנוצרי׳ חלקי הבית בעברים אינם פתוחים. אלא מובדלים לגמרי מן המרכז׳ מאולם הגברים. באגפים נמצאת עזרת הנשים ורק סדק צר׳ במרומי העין׳ מחברת אותה אל עזרת הגברים. תכנית זו עתיקה היא מאד: כזו ראינו בציור פנימיותו של בית הכנסת היותר עתיק בגרמניה (מן המאה השלש עשרה)׳ בית הכנסת של ווירמייוא• גם שם עזרות הגברים והנשים נמצאות בשטח אחד וחלון קטן בכותל מבדילה ביניהן. על יד חלון זה הי תה עומדת "ד,מגדת"׳ שהיתר, חוזרת את התפלות אחרי הש״ץ׳ ואחרי פיה היו חוזרות שאר הנשים המתפללות. בבית הקברות שבווירמייזא נמצאת מצבה מן המאה הארבע עשרה על קברה של אחת "המגידות". המעקה בשביל הנשים - המצאה יותר מאוחרת היא. והנה במוהליב יש עכשיו מעקה לנשים וד,אגפים העתיקות משני העברים משמשות עכשיו: האחת לדירת השמש׳ חרש־עץ׳ שבנסורת שלו ובתנורו ודאי שיעלה את בית הכנסת על המוקד׳ והשניה - ל״חדר". ואולם כל אפיו של הבית נקבע על־ידי חלקו התיכוני׳ הנשא׳ עם כפתו החדה הגבוהה ועם שתי אגפיו׳ הנלחצות אל קירותיו מתחת ומצופות גגים משופעים וסוקרות מתוך חלונות צרים. בית הכנסת סגור כל היום• מצאנו את השמש והוא פתחהו לפנינו. לא׳ זה היה^רושם אחר לגמרי מאותה הפעימה שנפעמתי בהכנסי לראשונה לבסיליקה הרומנית׳ לקפילה הגוטית׳ למסגד הברוקי׳ בגרמניה׳ פרנסיאה ואיטליה. יתכן שכזה יראה הילד בהתעוררו משנה בערשו,עטופת־צעיף, שזבובי שמש ופרפרים יושבים עליו וקרני חמה שופכים עליהם זד,רם• הכותלים בנויות־עץ׳ קורות׳ אלון׳ משמיע קול בשעת נקישה• על גב הכותלים תקרה מאהילה׳ קרשים. התפרים נראים כולם. בלי אחיזת עינים׳ בלי כל פנטסיה׳ כל עבודתו של הנגר גלויה. ואולם כל הגוף הזה כל כך נפרקו חוליותיו על ידי המצייר וכל־כך נמלא על ידי אותם מעט הצבעים הפשוטים׳ - שעולם גדול מופיע כאן בכל חייו ופריחתו והוא ממלא את חללו של מעוקב קטן זה• כל פנימו של בית הכנסת מצויר׳ החל מגבי הספסלים׳ המתוחים לאורך הקירות׳ ועד נקודת חודה של כפת התקרה. הבית׳ שמרובע הוא בקרקעו׳ נהפך לאהל נטוי בתקרתו מצולעת־ שמונה׳ דומה "ליארמולקה" ממש. שטחים משולשים מעלימים על המעבר מן המרובע אל השמיניה. כותלים אלו ותקרה זו מופרקים לחוליותיהן בחוש קומפוזיציוני עצום. זהו חזיון לגמרי לא־פרימיטיבי! זהו פריה של תרבות גבוהה■ מאין באה? - האמן של מפעל זה׳ - סג״ל - אומר בכתובת (עיין הציור לעיל) הדבר היה בין שנת ..19 ושנת 1916. לפי הלוח - זמן לא רב; אבל בחיים - לפני כמה וכמה תקופות. חבר חלוצים של אמנים יהודים הגיעו במלאכתם עד קו¬ ד,מזרח של ״תחום המושב״׳ זאת אומרת: הם הוכיחו׳ שמהעברת עפרון או גחל על גבי ניר׳ או מכחול וצבע על גבי סדין׳ יוצאת תמונה. והתחילו הצעירים ל״אמך - התחילו להתגודד לכתות׳ להעשות ״אסכולות״׳ וממעל לכל - פרובלימות• ילדי החדר׳ אף כי זה דור שלם כבר לא הגיעו הם עצמם לתלמוד׳ עדיין היו רווים חמצי האנליזה. ואנו׳ בתפשנו עפרון ומכחול׳ החילונו תכף לנתח׳ לא רק את הטבע הסובב אותנו׳ אלא גם את עצמנו. ומה ומי אנו? ומקומנו בין העמים מהו? ומהי תרבותנו כי נדע? ומה אמנותנו צריכה ל ה י ו ת? - כל זה היה תוסס באי־אלו עירות שבליטה׳ רוסיה הלבנה ואוקראינה׳ משם נתגלגל הדבר לפאריש׳ ואת ס ו פ ו - לא התחלתו כמו שחשבנו אז - מצא במוסקבה ב״תערוכה הראשונה של האמנים היהודים" בשנת 1916. בחפשנו אחרי עצמנו׳ אחרי פני דורנו׳ נסינו להביט בראי הישן׳ לתפוס את עצמנו באמצעותו של אותו דבר שקוראים לו "האמנות העממית•" בדרך הזאת עברו בתחלת זמננו זה כמעט כל העמים כולם. באופן זה הרי אתם מוצאים פתרון הגיוני לדבר׳ שביום קיץ אחד שמתי לדרך פעמי׳ ללכת "אל העם"• בחברתי היה ריבק. על דבר בית הכנסת במוהליב היו אגדות מתהלכות• אליו פנינו. הגענו אליו בדרך הדניפר. מתחלה שהינו בקפוסט• הגידו לנו שבית הכנסת הקפוסטי הוא מאותו טיפוס של המוהליבי וידי אמן אחד צייר את שניהם. מצאנו בקפוסט מעט גחלים׳ לבני־ יסוד שרופים ואי־אלו קורות מתחילות לרקוב - נדבת מי־שהוא לבנין חדש של בית הכנסת• - הישן היה למאכולת אש. העירה כולה עלתה על המוקד ועקבות העתיק נמחו לגמרי. עשינו דרכנו הלאה• הגענו עד מוהליב• מרחוק׳ מעל הדניפר׳ הופיע לעינינו בנין שחור׳ נשא׳ לא גדול׳ מראהו כעין מחסן - בית כנסת• ואולם הלא זהו מין פרור. אי אפשר שיהיה זה אותו בית הכנסת• יצאנו אל התחנה ומשם סבונו אל העיר - לחפש. שלחו אותנו לאי־אלו בתי כנסיות חדשים׳ בנויי־אבן׳ "מהודרים"׳ עם עששות של בודוארים ועם מסגרות ומשבצות משוחים זה מקרוב׳ כמראיהם של ראינעים בערי השדה• אחרי כמה שעות מצאנוהו. בית הכנסת עומד כמעט על שפת הדניפר׳ אבל בתוך כור־עמקים כזה׳ שהוא חבוי לגמרי. והדבר מוזר. הרי תמיד היו מעמידים בתי כנסיות במקומות כאלה׳ שיהיו נשאים על כל העמק מסביב. כך הדבר׳ למשל׳ בדרויא׳ בדוברובנה ובשאר ערים: בית הכנסת בכל מלוא קומתו׳ וביחוד בכפתו׳ קובע שם 11כל העירה את אותם שרטוטי