Rimmōn · 1921-01-01 · 2 (1921) · p. Seite 21 (כא)

מאכס ליברמאן למלאת שבעים וחמש שנה להולדתו בהם כדי להקניטו• מטעם דומה לזה המיר ההולאנדי וואן־גוג את ארץ־מולדתו בגליל פרובינצא• אלא שבן־הצפון זקוק היה לשמש־הנגב׳ לחום ולצבעים׳ ואילו ליברמאן׳ היהודי׳ בן־הכרך נמשך אחרי החיים הפשוטים׳ חיי־החוש והזיקה לטבע ולעבודת־הגוף• ליברמאן נהנה למראה הטפוסיות׳ הקצב והתנועה של עבודה פשוטה• לפיכך צייר מורטות־אוזים׳ קולעי־סלים׳ מטליאות רשתות׳ כובשות־פירות׳ בית־למוד לתפירה׳ בית־־ ספר לפעוטות׳ בית־מלאכה של סנדלר׳ אוצר של פשתן׳ בית מושב זקנים׳ בית מושב זקנות וכדומה׳ ותדיר השתדל למצוא את הצד השוה שבבני־האדם׳ העוסקים במלאכה אחת או חיים בדרך־חיים אחת׳ ולא את החילוקים שביניהם׳ שבעל־ כרחך אתה מוצא אותם לכשתסתכל בהם• ליברמאן הוא מתאר העבודה בהמון• אילו לא היה יהודי ודאי היה מתאר חיי־ הצבא• ואפילו בתאוריו מחיי היהודים זקוק היה למסגרת ההו־ לאנדית האמורה• היהודי הברליני לא העסיקהו׳ ואילו את היהודי האמשטרדאמי מצא כדאי והגון לתאר אותו• אבל גם ליהודי זד. לא נתקרב ביותר• בציוריו היהודיים־הולאנדיים לא שם לב אל הפרצוף דוקא• השכונה היהודית באמשטרדם׳ שתאר כמה פעמים׳ אינה אלא זהרורית סתמית׳ ואין להבחין בה שום פרטים• כמעט תדיר קיים ליברמאן את החוק האסתטי שלא להתקרב לדבר המתואר יותר מדי• אם התעלם מן האישיות בכוונה ונרתע מפניה לאחוריו או שלא ראה אותה כלל? כמדומה לנו׳ שסברא ראשונה היא הנכונה• וכבר אמר מ• י. פרידלנדר בספרו על ליברמאן Max Liebermanns Graphische) 1920 ,Kunst) : "נמנע הוא מלתאר כל מה שמושך את לבו ונכנס לחוג רצונו". פרידלנדר מתכוון בזה כלפי הנשים׳ כלפי תמונת־האשה׳ שכן מונים את ליברמאן׳ שאין חן־האשה פועל עליו. אמנותו פרושית היא׳ קפדנית׳ סרבנית׳ מוסר אכזרי וכובד ראש חברתי לה. יש בה משום נגוד עז לחיי־עושר שמסביב לה• כמו שהלך טולסטוי לתוך העם כך הלך ליברמאן להולאנד האכדית׳ המסתפקת. וכמו שטולסטוי הסתלק מרחבותם של החיים כך הסתלק הוא משרטוטים מעפילים ונאים׳ מתרבות פסיכולוגית׳ מהדר״הצבעים. מתוך שובע רוחניות שהיתה לזרא ומתוך גירוי־עצבים קמה אמנות זו׳ ואולי יש בפרישתה יותר מבדרישתה. רטנאו מספר (בכרך רביעי מכתביו) על אודות ליברמאן: פעם אחת ישב בחדר עבודתו׳ הסמוך לשער הבראנדרבורגי ונשקף על פני הטירגארטן הברליני• ליברמאן כתב מאמר על איזראלם׳ קרא אותו באזני רטנאו ובקש לשמוע חות־דעתו• אמר לו רטנאו: "כפתור ופרח׳ אלא שהכיתי כל הזמן למלה אחת׳ ומלה זו לא באה"• מלה זו שביקש רטנאו במאמרו של ליברמאן ולא מצא היא המלה Gemüt. ליברמאן ברח כל ימיו מדיבורים גדולים ומערך ההפלגה בכלל׳ לרבות גם גוונים עזים• שקיעת־החמה היתד, מסמאת אותו בשפעת זהרה ותפלה בעיניו• וכמובן לא היו חביבים עליו גם הפנים "בעלי־הביטוי" כביכול׳ הראשים האופיניים׳ המצבים הדרמתיים וכיוצא בזה• ואמנם כבר הזהיר רטנאו ואמר: "לאחרי שעברת וביטלת את הרגש הזול והמזויף חלילה לך לפגוע בפקפוקיך גם ברגש האמתי והאנושי אף כחוט השערה׳ שאם עשית כן באת לידי סקפטיציזמוס׳ הממית כל אמנות וכל רוח־חיים"• ליברמאן מסתפק בראיה כללית׳ לעולם אינו מתעמק בפרטים׳ אין הוא ממשמש׳ אין הוא חוזר ויוצר את מטוה־ התאים של הדברים• העולם שעיניו רואות אינו אלא כמין זהרור בלי צורה קבועה׳ מין גוף ואינו גוף• יתכן שמקור החזיון ברוחק הראות של המצייר הוא• כך׳ למשל׳ נסו לבאר את ההעויות והפישוטים בדמויותיו של אל־גריקו - מצייר בספרד במאה הט״ז׳ החשוב היום בעיני רבים יותר מן Veiasquez המפורסם- על־ידי פגם בעיניו׳ זה האסטיגמאטיזמוס• אבל אי־אפשר לומר על האמן שפגימת עינו הגופנית היא היסוד היחיד של תכונתו• העיקר הוא סוף־סוף יחסו הנפשי• יש בה בסקירה קלה על יצירתו של ליברמאן כדי ללמדנו׳ ששויון־נפשו להקרוב אליו׳ לפרט ולאישיות׳ מניעתו מהשתתפות בהרגשת היחיד המסויים׳ שתיקתו וקרירותו׳ - כל זה נובע מתוך רגש הבחילה והחשד שבו כלפי בני מעמדו׳ זה מעמד האמידים• האנשים הקרובים אליו מוקצים לו מחמת מיאוס׳ והוא נושא עיניו למרחקים׳ עובר ארחות עקלקלות וסוף סוף הוא מוצא ארץ־חמדתו - בהולאנד• האכר ההולאנדי׳ הפועל׳ בעל־המלאכה׳ האשה׳ התינוק - כל אלו האנשים נראים לו נאים ביותר דוקא מפני שהם זדים ואין חקר להם׳ מפני שאין רחל ווישניצר־ברנשטיין