Rimmōn · 1921-01-01 · 1 (1921) · p. Seite 10 (×™)

כנראה דבוק בצבע זה ערך יקר מיוחד במינו. בגבעול השעיר של הפרח אין הירוק בולט כל־כך! בסלסולי העלים המכוסים נוצה דקה. שבשאר פרחים עינם כעין הגבעול. הגוון נעשה בהיר יותר ועשיר יותר! בפעמון המצויר באמנות יתרה הגוון מתגבר ונעשה שקוף. ובמשכיות־הכסף שבתוך הפעמון הגוון מגיע לגבהי הדר צנוע. לפני ולפנים משובצות נקודות ירוקות. ממדרגות הירוק הללו אין אחת דומה לחברתה. אבל כולן כאחת ירוקות כלטאה. פעולה רבה זו מתוך חטיבה אחת מעוררת מושג של שפע. שלעומתו כל היופי של פרחי־קישוט קולני וזולל הוא ושייך לסוג פחות. בקרבת יצירות כאלה אדם מנמיך את קולו ומבקש להמציא להן מדורים. גביעים ובסיסים. להעביר את סגולותיהן על עצמו ועל אחרים. סזן האזין והקשיב לתאוות־עינים כאלו• וגדולה מזו: לדבר שבלחש הוא נותן קול וצלצול. ועלה בידו של גנן זה לנטוע את הפעמונית שלו בתוך הגן. ואף־על־פי שאין לה אלא גוון אחד תאוה היא לעינים• ואין זה פרח אלא בית בין האילנות׳ כפר- נהר וגשרים׳ פרצוף פני אדם. צורות בתוך היער׳ פירות. שדה. ארץ. שמים - עולם מלא. על הצד הטכני נתן נא לפחות ראשי פרקים: אין סזן צר צורה בולטת בשרד׳ מסתלק הוא מכל שרטוטי־קו׳ כי חש הוא הוא את ההפקר שבהם והם פוגמים בריטמוס שלו• אין הוא צר צורה בולטת אלא בצבעים ובגוונים. תאמר: מהיכן שפעת צורותיו? הרי הגיוון מרכך ומטשטש את הצורה. אבל סזן נמלט מצור־מכשול זה על־ידי הדרגה מוחשית של גוונים מסויימים. הגוון הכהה אינו נכנם מאליו לתוך הבהיר. אלא מדרגות מדרגות נראות לעין׳ שהמכחול מסדרן בקצב ובמשקל. הכתב של המכחול שם לו ציונים. להלכה אף מוני (Monet) ואחרים עושים כך. מחלקים הם במכחולם את הצבע כדי לתת לו עוז׳ כי שטח מתנועע פועל פעולה יותר עזה משטח חלק באותו צבע עצמו. וכבר נהג כך גם דלקרוא. וגם ווירונז עשה כך להלכה. החלוקה נעשית ע״י שרטוטים ארוכים׳ מעוגלים או עבים. בשביל להוסיף עוז ואורה נוהגים האימפרסיוניסטים לקצר את השרטוטים. וכדי לתת לשטח מנוחה הם עושים את השרטוט במדה שוה. אצל מוני צורת השרטוטים כמין טפחא היא׳ אצל סיסלי הטפחא ארוכה קצת׳ אצל פיסרו הנקודה מרובה על הקו. בשוויו של השרטוט יש משום קישוט סתם שאתה עומד על טיבו לכשתשווהו לשרטוטי ראשוני האמנים וביחוד דלקרוא. בציוריו של דלקרוא כל שרטוט ושרטוט נושא בקרבו צורה וצבע כאחד ואין בהם שום מיכאניות. ואילו בציוריהם של האימפרסיוניסטים החדשים (Seurat, Signac)׳ שסזן התחקה אחריהם׳ המלאכה בולטת ביותר. סזן הכיר בהסכמיות זו של הדור הבא אחרי דלקרוא. מעשיר הוא אופן החלוקה האמור. אין הוא מבטל את סדר השרטוט. אלא שהוא שיטה מקובצת מכמה וכמה חטיבות. מתוך השקפה ראשונה אתה מבחין רשת של בהרות׳ קוים׳ שרטוטים. לכל ציור שיטה שלו׳ ובתוך אותו ציור עצמו חליפות ותמורות. קוים כפופים בסגנונו של דלקרוא מתחלפים בשטחים גדולים וקטנים המשורטטים בקו הישר. השרטוטים עוברים לכאורה על־פני כל הציור ועושים אותו חטיבה אחת ובאמת אינם אלא רשת שקופה על־גבי הרכבות אחרות שקופות אף הן. לעתים קרובות המכחול נעשה דק מן הדק. ושוב הצבע שופע כבמקרה כביכול שלוליות שלוליות כעין אקוורל. מגע היד הולך אחרי הרוחני של צייר בית־התפלה לפיליפוס השני מצד אחד וחברו של זולא מצד שני. ונוסף לקורבה מסתורית זו ספק הוא אם ראה סזן בעיניו מעשי־ידי גריקו. ימי הבארוק הכהה של סזן נמשכו משנת 1868 עד שנת 1822. בשנות 1823-4 נמצא סזן בעיר Auvers sur Oise הסמוכה לפאריש ומזדמן שם עם פיסרו וגילומן. עוד מקודם מצא בפאריש את רינואר ואח״כ את מאני(Manet). מהם קיבל ראשית־ חכמה של האימפרסיוניזמום. ימים אלו הם היחידים שלמד בהם בחברותא. עבר עוד קיץ אחד והוא נפטר הימנה אחרי שלמד על־ידה מלאכת הציור תחת כפת השמים (P1e!n air). מעתה יכולה היד להעלות על הכתב כל מה שהעין קולטת. אחרי הדברים האלה יצירתו של סזן מתרחבת לכמה צדדים וכוללת כל מיני נעימות: פרצופים וגופים׳ נופים ומלואם׳ הדר הטבע הדומם. לגבי יצירותיו הראשונות הגדולות תקופה זו מצטיינת בהטעמה מיוחדת של הקישוט׳ הדיקורציה קובעת את יחסם והתחברותם הנאה של הגושים. נותנת קצב למחולת בהרות־הצבעונין ובוררת את המקומות בארץ פרובינצא הגדולה והרחבה. כדי לעשות את הגושים לחטיבת־בנין אחת קובע הוא את עיקר נושאו במרכז ובזה נבדל הוא הבדל עצום מבית־ המדרש החדש של מציירי־נוף ומתקרב למסורת הישנה. מצויים אצלו בכמה ציורים שני אילנות מימין ומשמאל סמוך למסגרת אל מול פני המסתכל׳ והם מגדילים את קדמת הציור. וירכתו של הציור נטויה קצת באלכסון. יש שפארותיהם של האילנות הללו מאהילות כגג ומשמשות גבול גם כלפי מעלה• פני הנוף מרומזים בעליות וירידות קלות של המישור ובפרפראות של ארדיכלות• ובמרחקים נראות קמרונות של צנורות־מים עתיקים לאורך הגבעות או שבית־כניסה מתרומם על־גבי הר עגול. הרי זה נוף־פרובינצא מזהיר וססגוני׳ הנשגב בהדרת פשטותו. תקופה זו ביצירתו של סזן כוללת את הכל: חושיות נבחרה׳ טוב־טעם ודעת׳ טבעיות כמעין המתגבר׳ שעשועים וכובד־ראש ומחול. רק דבר אחד חסר בה: זהו האימפרסיוניזמוס - אם לא נכנה בשם זה תורת־הבהרות המשתמשת בצבעים נאים. אין כאן שום הסתכלות מנתחת׳ שעושה את העין הקולטת לנושא. הגם סזן בחדשים 1 רשות בידינו למנותו בין גדולי הקדמונים. רק אחת לקח מן האימפרסיוניזמוס. העוז הרמברנדטי שבפרצופים׳ כלילות־היופי שבציורי הטבע והנופים הנשגבים מנעו ממנו בכל עשירותם בטוי אחד שלא יכול הצרפתי לוותר עליו בשום אופן׳ זהו הניואנם׳ גוון בן גוון׳ וביטוי זה מצא באימפרסיוניזמוס. אור נגה על מכחולו. במקום הצבע העז הגיעו למלכות היסודות הנאצלים מן הצבע. התחילה מנגינת היוצר׳ אמנות־הקולות• יש לנו כאן פרחים בני שלל צבעים ופרחים בעלי צבע אחד מגוון. הראשונים או שהם מורכבים בעצמם מניגודים עזים או שהם מעוררים בכל סביבה וסביבה ניגודים עזים• לוקחים הם את לבנו שבי על נקלה׳ מושכים הם את עינינו מרחוק. חבצלות׳ צבעונים׳ פרגים- פרחי־שדה וגן מכל המינים. מפני צבעיהם העזים יופים פועל למרחוק׳ ואילו שאר פרחים אינם פועלים על עינינו אלא כשאנו נוטלים אותם ביד. פרחי טרקלין הם• הגננות החדשה מגדלת דוקא פרחים כאלה. יש מין חדש של פעמונית ירוקה. רק צבע אחד לה׳ מין ירוק׳ ירוק כלטאה׳ גוון צנוע׳ אלא שאינו סובל שום ירוק אחר בצדו. שאר מיני ירוק מכאיבים לעין׳ הקיסום הקר דוקר׳ העשב נעשה לארס.