Jüdische Monatshefte · 1920-01-01 · 3/4 (1920) · p. [Seite]

so בענעי דשסחא. הנד, מבואי דיש׳' סביר* ליד, דבלי חיש שאין לו תקני במעלי חשיב :דיעבד לבן מותר לבתחילה להשתמש בים דהוי נמ ל, תיש ביין. ולשיז קשי לריש• קושית התיש׳ שם ד ה אמי יב ובו־ מהא דעבברא בשי:,יא דליבא למימי בתיי,er הראשון שש עיש, וגם תירין ב׳ של התום׳ שם קשה להעמיס בלשון רשיי שם עיש בססי אוי חדש. גם אין לומי יסבירא ליה יש־י במו שבתב הרין שש כשם יים דבחמץ נם נטיל אסור מאחי דאינו בטיל עיש ואיב משי: יש" וקשבי נותן מעם למנם אסור היינו בחמין ומיושב קושית תום׳'אמנם זה אינו דאי: איך כתב רש" תוד דקייל נמיל מותר מנלן ליש־י ילדידן אף בחמץ נמל מותר רלסא במו דסבירא ליד. לרב לחלק בי; חמין לשאי איסויין, היד. לדיק נסי. ונם אייל רסנירא ליה לרש י מאח.־־ דיב שיל מין במינו במשהו, שבייא ליה נמי נטיל אסור ובשיטת הרשבים זה אינו דרא ישי• :וסיר, ססק בסרק בל יבשי בשוניה רמיסת חלב ברי י דמין במינו במשהו ע ש ולמה בתב יש י באן ולית הלכתא כותי־ מתי• מעמי וכוי, ולא בתב מתלת שעם־ משום דקיילן מין במינו בטיל - אמנם נראה ל* שימת ישי• על על דיך זו ובאוסן נאי :ע ה, דהסלתי בתב בסימן סיז שיק ד׳ וזיל א1י תמה. אי: הא דאם־ינן נותן שעם יישנם מותי משום הנבילה דלא חזי לגר אינה קרוייה נבילה, ובאמת למיד החזי ל:ל: הו* נבילה נטיל אשור ולס ז בל הני אסורים דהם מד,נקביים וויאי ראסילו תא חזי לני אסורין ריא אסילו אס־ין אסור ■ימביש אם הם בבמותם קיימים, ימי הרעישו המחברים בחמין אי נותן טעם לסנם אשור או מותר הא לדעת י■,־:ה מחברים חמין הוא מהנקבר־ם רמס— וזורי. לריח ובודאי נטיל אסו־ עביל עיש היטיב. -איתי בשס־י אור חדש שהביא בשם דביח באהיע סימן ב ח שיקשי על יב יאמר בייש ששחים המקדש משש שעות ולמעלה אין חוששין לקדושין ואמאי הא חזי ליהנות מעסין, ותייץ ריב סבירא ליה כ־בנן דמסרר וזורה לרוח •הוי חמין מהנקבייש יעס־ן אשור עיש. ולש־ ז לרב סבייא ליה דחמין הוא מהנקביים יודאי בחמין נותן שעש לסנם אשיר ובשבית הסלתי הגיל. אמנם ישיי '‘שיטתו דססק ביי• דאין ביעוי חמין אלא שייסי, אין לחלוק בין חמין לשאר אישיייש לענין נש ל, ולס־ ז מיישב קושית תוס מעבביא בשי: יא דלרב ,1שיטתו וודא־ בחמין נטל אשור, ואשי בתב ישיי דלה־דן אף בחמין נותן מעם לסנם מותי משים דיש־ ששק בי" דאין ביעור המין אלא שיישה ובניל ומיושב שיטת ישי־ בשתור וסרח בעי. ולש־ ז ממילא מיבח דיש׳־ שסק "אין ביעור חמץ אלא שר־שה, ראלי: קשי. ק־שית תוס׳ הג ל ♦דו־ק. - ודשחיח. ששר־מ בחדש נישן ת• ש ייש ק. ־■ק •טי־מד, זלכדן ברייעי־ שומי משמית הקייץש בקיק י,נ י1.