Jüdische Monatshefte · 1915-01-01 · 3 (1915) · p. [Seite]

98 משים דאז ,8א בדיל,־ סיני‘ כלל כניא ולש״ז מיישב ק‘ הראשונה שהקשי הסנ״א עי הטיר כר‘ יוחנן ע״ש דוודאי ר‘ יוחנן דם״ל רחמץ כששח כניחן טעם א" ולא בדלי דיניי לכן ס״ל דחסץ שע״ע הם' שנתערב ייא בעי‘ כי לבטלי דשא״ב לדידן דחמץ בפסח במשהו משים רלא ברילי סיני‘ לכן אחר ד.םםח צריך עב״ש ב' ייבטייי כנ״ל יב״ז לר' שדעון אבל לר‘ יהודה דחמץ שע״ע הפשה דראייייתא אם נתערב אחר ־םבח היא נ״ב בדשדי משים דלא בדלי מיני' כמשנ“,1 ־1בן היצרך רבא ליסר שלא בזמני מיתר ברי שבעו; דלי‘ יהירה היא במשהו. ידיישב קישי‘ ב' שי המני׳א יז״ל ועיר דשריך והא קנמא בי' ימאי שייך ובי ש״ד בי' יהי‘ חביר משל אישורים כי‘ ע״ש מיישב דהמקשן ם"ל מאחי דעייי הטעם דחמין במשהי משים דלא בדילי מיני‘ ה״ה חמץ שע״ע הש‘ ינהעיב יהי' במשהי משום רלא בדלי מיני‘ כלל ומשני בי קניש בי‘ אבל על ידי תעריבית לא בי' שיחי, במשהי אבי עב״ש בעי' בי. נם קושי׳ ד‘ של המנ״א דהא אפי' חמץ לשני זמני דהוא דאירייהא כי‘ יב״ש לאחר זמני ע״ש נמי .א״ש דהא ב׳ המהרא״י הנ'£ דעיב ששח חשיב קצת בדילי כיין שהיא זמן הביעיי כמשנ״י מה שאין p אחר הש' י דאז איבל חמץ ילא בדילי מיני׳‘בלל וא״ש. — רק המנ״א לשיטתי לחולק בש״ק היעל מהרא״ייש־י דלא מטעם דלא בדילי יחוד חמץ במשהו רק בצייוי' שהוא בכית ע״ש לכן הקשה •משיי אמנם הטור ב״ל כמהרא״י ובדעת אביו הראי׳ש ז״ל מיישבית כר ההשגות של המג״א בש״ד לנכין ודוק היטב. טכביד הה׳ג מייה שלטה כי־ייער נ׳י בפפד׳ד יע א. בענינא דקרב! ששח בתיב בש' בא בבית אחד יאכי* -יא תיציא מ; הבית מ; הבשי חיצה יעצב ייא תשברי בי. וליא מיקשה מאל לגבי אישיי היצאה כתיב .'‘א תיציא' ביישין יחיד ינבי אישיי שבירה רשמיך *1י' בתיב •לא תשביי■ בלשין יבים. יהנאין מהיש־ז מייאיאדן יצ*י |היבא בשמו בש' תלדית אדם! תיי׳ז שהכתיב ימז בשיניי שעי* ב^שי* יחיד ובלשון יביס הקבי*ה להתיל היצאה אחר היצאה "1אשיי שבירה אחר שבירה. ילכאורה יש״ידקדק ע*ז די*ימין •תיציא־ ינם •ת׳מביי* מריחש טסי א־1 ייח השיעי* "1א אי* השעולה במיבן. ילעניד ני־אה ־“‘יישב דאיתא במש‘ ששחים ש״א ע*ב א*ר אמי הביציא בשר ששח מחכירה לחבירה אינו חייב ער ש?יח הוצאה כתיב