Jüdische Monatshefte · 1914-01-01 · 9 (1914) · p. [Seite]

334 za tun haben; und auch iu <lie►• r ♦*Ile I•»• woist die Zusammen- Stellung von ד.יאש ".V*: mit der Entblößung des ganzen Kör!>ers, - daß ebenso wie die Nacktheit des Körpers seit Adams Siiudenfali eine ethische Holle in der Menschengeschicbte spielt, so auch die Entblößung des Hauptes ()rundlagen der jüdischen Ethik tangiert. Indessen braucht das hygienische Moment das sittliche nicht aaszuschließcn. Ebenso wie die Bedeckung des Körpers aus hygienischem u 11 d sittlichem Grunde geschieht, ebenso können beide Gründe auch für das rirn דלוי -Verbot maßgebend sein. Unserer Midrasch-Stelle würde demnach bei der Warnung ▼or nachlässigem Behandeln jenes Verbotes nicht bloß die Gefahr eines körperlichen Schadens, sondern die Möglichkeit der sittliehen Fäulnis vor Augen schweben, nnd das ,sich senkende Gebälk• wäre blos ein metaphorischer Ausdruck für den sittlichen Schaden, den eine Mißachtung seines Verbotes heraufbesebwört. Dali dieser sittliche Schaden nicht bloß allgemein das seelische Gleichgewicht stört, sondern eine bestimmte Seite des sittlichen Lebens, nämlich das häusliche Familien- und Eheleben ergreift, läßt der Koholeth-Vers mit seinem ,sich senkenden Gebälk“ und .träufelnden Baus* bloß vermuten. Unzweifelhaft erscheint der Zusammenhang zwischen דלו' הראש und sittlicher Fäulnis im Hause, wenn wir jene Midrasch-Stelle im Lichte einer «בריית im 2. רק« von ,מסי כלי• רבת zu verstehen suchen. Biese ברייתא lautet: פעם אחת היו זקנים יושבים עברו לפניהם שני, תינוקות אחד נייד. את ראשו ואחד כסה את ראשו זה שנלה ראשו ר־ אליעזר אוכר ככזר ר יהושע אוסר בן הנדה ר׳ עקיבא אוסר בכזר ובן הנדה אסרו לו עקיבא איך כלאך לבך לעבור על דברי רבותיך אסר להם אני אקייכנו הלך אצל אסז ׳של אותו תינוק ומצאה שהיא יושבת וסוכרת קטנית בשוק אסר לח בתי אם תאמרי ל* דבר זח שאני אחסר לך הריני מביאך '1חיי חעולם חבא א*ל השבע לי חיה ר עקיבא נשבע בשפתותיו וכבסי* ליה בלבו א׳ל בנך זה סח סיבו א־ל כשנכנסתי ייחופה גדה הייתי ופירש כבני בעלי ובעוני שושביני ועברתי את זה נכצא אותו תינוק ססזר ובן הגדה אברו גדול היה ר־ עקיבא שהכחיש את חבריו באותה שעה אברו ברוך שני*ה סודו לעקיבא בן יוסף.