Jüdische Monatshefte · 1914-01-01 · 7 (1914) · p. [Seite]

שואל ובישיב. tWj דאידה ־כדש שופלניש נ־י על דה •»:תגיד לישב קישיה הגאלן מהרעקיא ז־ל דדדולי דדוליש הד לדרשת ר.־ין,בםשי תרר*ין איד סיד הא שסקינן שם בנם־ בדש־ נד־יש דרא דתנן כסלעי, דנב• קלנסלת כדכי שאין ז־עי כלה אשילל נ־נ אסלרים דד דשעש דשיל־ם? ועי: אשיב דבאסת קשי• על היין דם־ל כל שכד היתר סעל־ב בל דד איד סיד לכשל אשיי ל־־י דסיל שכיס לא בשל סה־ת א־כ לסד. נ*נ אשל־ין משעש דשיל־ס הא הל* אינל סינל? אכל יאדה יליד. ד־כל קלשית הנאלן דה־עק-א תיל שלככת על השקשן דש־יך דשנל ד:•: אשל־ין לכאסת קלשי זו בלאיה יש לישב לשי הלדי הקלשי־ דהסקשן שבי דדא דתנן כדתי, מינ אשל־ין קא• נש את־לסה דלא דד רשיל־ש, לשלב דצאה* כמידת סה־שיש שסישב כן. .י3י01~ תשלה לי על הת־צן דששני דשתי־ סיי־י דדדללין לא הלי רלכא *שכיח לדל ססהד* דילן לסה היתי־א עיש הדי ביין א ב דאי אשל־ין כקונדלת כדב־ שאין ז־על כלה, דילדא נש בדתי׳ דילן אייר• דנידולין לא דד ילכא דהית-א? ל^רעה• קלשי־ השליה היא •שהייה :דילה כין עדי לשלד, היי רלכא שני הנסי רדתי, ישכל ד**־י רלא רהא דש, »»» '1 ׳־י -1 לאה־ הע אכל לי שידיא ללא ר •לה כדציאית הזזה %*ול לה׳ כדדולים ה־אשלדש דהיהייא, הייד דלא הל* דציאלת כסעש איד כ אה* כי :־; י*••»• wrf <. <•* ד. 7 אכל אש דחיקא היא שדין השיש ללש* זה כך תבלע שש, האיכר־ כננד עיק־ דהיהי־א דוכא דדיה* ־א ה־אשלניס דד ילכא סי—י דא? הנידללין כבר דשתי־ שן היה! דהשקי כח היה* דהוי ה־י דשלהל לא י כ ליכא לשיש• דגיג אשי־ין דשעש דשיליס וא־כ בא ילכא ששני הנד׳ דדייר• דלי »M•» C ׳ < לשש- איד שיד י* רהי* סעל־כ — לנה• :ד:" שש לתדצא "ץ- , י־אשידש בנידולים י■ דהיה—א היינו ולא בשל •«*% *ד כה היה־ סע: שלב לא הל* י־א אכן י יובא יהיה דד וודא* דבנינ כ׳ תירלצי דלעיל עי4 קישית ישביח, לסער,י■ : והיא היא שינית הנשי דשיל־ש משעם ידה־עקיא לקיישיר, מא.;.- ..r! c'tr כהי •ה ׳אין כאן עוליש כקנה אהר י השיש דאר. .״,1 .... הדק ה־שכ »»י•»*•» rn * -• י 1 •ין — " Das Verhältnis der Orthodoxie zur Kabbalah. IV. Hierzu wäre folgende* zu bemerken: Ad 1. llarkavy liest statt ע־ביש — סכא־ים; liest man שבא־יש so heisst es ganz zwanglos: es ist jetzt nicht unsere Aufgabe, zu erklären, ob die Misehna llalacha ist; bei der Lesart ע־כ־ש ist der Krsatz עכשיי etwas gezwungen. Aber sei dem, wie ihm wolle, das ist doch eine Inänniglich bekannte Tatsache, und kein Kenner