Haḳedem · 1909-09-01 · 3/4 (September-Dezember 1909) · p. [Seite]

187 תולדות משפחת דערוויץ שמואל שפיעגעל בעיר דייטש-קיייץ(געהלים). ואחרי וח קבל עליו משרת הרבנות בעיר המלונה ודנא בשנת חקפיה, בעזות פירו חדל. ובעיר רמות יסד חבמח נכבדות להפגת התודה והחכמה. שחץ משולבות אגלו. אשר מחן יגאה הורה וחלסידים רבים שעשו לחם שם עולם (נאספפריינד. רבני וויגא ע׳ 114). ויוגיא לאור בשנת חקזדז הספר .חקר הלבה* מאח וקט. בשנת חרב▼ היה לו ריב על ארזת נגחיוח עם ישראל. דעפוד לימיט תו ןזראיה ודיס בספרו נגח ישראל (ווינא חרכיד) ואף הוא חויל עלה נדף להראות לכל ני זך דשו־ פעלו. ואלה דבריו: ביה. אם אפגם בי זח יפים ספסר ועפב בעיני איש מדון. לשפוך עלי נח וקלון בזדון. דרך קפחו כאויב בכתב ולשון לאופים דגיבני נספרא לחץ בם־ע הטעו־ לבני ישראל, רחשב להשחית פאפס כבודו ברוחו חנטהרה את כל עבודתי עבודת הקדש בכתף נשאתי זח קרוב לחפש ושלשים שנח בערתי הפפוארה פח העירה, ענת שפחי לם• פחפום וגאלפתי תפיח פבלי השיב חורפי דבר נחק פגות חדל לעולם יהיה אדם פן הנעלבים ולא פן חעולבים, והיתח זאת נהטחי. כה פגאחי נהמתי ני הכירו וחוקית כל אוהבי פישרים נאפת ובתפים, את תום דרכי תשר פפעלי ואח בל כשרק פעשי ופלאכחי עם אלקים ואדם מאז ועד עתר- ואולם יק ני ככל אלה דברי נרגן סופרי ראשית פתן, יולדו על ברני ספל הקנאה. לא קנאת ח• גבאות; לא שב אף אדל הפתעה, ועוד ירו נפדה להלם בנשיל וכילפות נגדי ולחפיר כבודי בקלק, בי יעיז בהותו לדבר סרח באמונתי ויראת, נגד חי. אשר פעורי היו משגבי פגוז־תי ופפלפי לי. להרחיב פיו נגדי אשר טדעחי תיל עד כה בקרב כל ישראל לאיש הדבק בכל לבבו נפשי ומאורו כה׳ ובתורתו; ע*כ עגור במלין בל אוכל עוד. וחשבתי לפשפפ גדק ונחק חיוב חפופל עלי להרים קולי ולזעוק הפם באזני עמיתי הרבנים וחנפי חופן באמת ואליהם חפוף מלתי לשפופ ביני ונץ איש דגי. הגה זח הפניה פרק למען השיג מפרת הפגי, אחו בסנסני מאפר אחר אשר שא מפי לפגי פקידי השופטים באולם המשפט רפה. דעווחחו כדרכיו ונעלילותיו. שם בו עלילות דברים ויתארחו נפחוגח פחשנותץ, וישימהו על חנם דשלך עלץ אבני פזימוחץ. דקם פעריפת אבנים אלה בנץ בלי יסוד, דחלל את שם אלקי ישראל ער מאוד. כי נשאול נשאל מעפד, כפי אמתח דתנו, האוסר בשער בת רבים אשר הפרשה נ*ג בס׳ ישעי־ איננה מוסכת על ביאת משיחנו הפקדה ב*א על כלל עם ישראל, הוא פחרף ומגדף אח אפוגחיט יחשב? ועל השאלה האחת אשר נשאלתי בסנה הזאת לאפור: ההכרח כתוך הפנתב (אשר עליו יסובב דבר הפשפט) איזה דבר של בוז וקלק גנו• אמונתכם? עניתי ואפרתי כדברים האלה: בשום אופן לא. חנה כל יהודי פאפץ באמונה שליפה כביאת פשיח אישיי, פערז^נלינען משיח, והאפונה הזאת מושרשת פאר בקרב כל איש ולב עפוק, איך ופתי יבא כסום פאתט וטרע בלחי לח• לבת, חן אך חלושה תהיה נח אפונחט ואת אם תחיה נחסכה רק על יסוד פיתשי חפקראוח אשר בקאפיטעל זח. ועל השאלה השני׳: ־חיש בקרבכם שתי רתוח נמרחת דת ארטחאדאקסי אחת, ודת אחרת אחת? עניתי