Haḳedem · 1909-09-01 · 3/4 (September-Dezember 1909) · p. [Seite]

ח. ד. פליעדבערג 184 אברהם ליב אוני נעיר בראדי, רמת שם, תח תאר מנת קבורתו(ענף עץ »כוח ע׳ 10): .נם«ר ד׳ ניסן חרב החריף םוח*ר אכרחם ליב בחיג הסםירסם ר׳ ידחק חלד איש הורוויץ מחיה אבריק אחיו דל. תנדביח אונה תקסיג׳. כב) הרב ם׳ שסואל שמעלקי (הדל סימן י*ח אות בי) ודא אבי חויב ם׳ אבי יהושע שחיה תלמיד וחתן חדו חרב ם׳ פנחס נעל חםלאח. הוא היח בשנת חקניב אבT העיר טרעביטש, ואחרי וח בםרוסמיץ ובאחרית ימיו בעיר יעמניץ בם$הרען. הסכמתו נדססת עים טל אורות (וויגא חקניב). ובשנת תרליח נדםם בפרשעמישל מסיו חרושי חייניש חנילל דרושים שוגים שדרש. וגם בסדם נזיר השם נדםם מסח סמיכת משה מחנהו מילי טעלייתא שדרש (לניב חרניט). וגם בם׳ חומר בקודש (סימן זי) ערוכה אליו תשובה משנת חקעיח. כג) הרב מ׳ מנחם (הגיל סימן ייח אוח די) הוא אביהם של הרבנים: א) ם׳ מאיר יעקב. המת בימי עלומיו בן כץ שנח נםםאיט על סני אבד. ועל אבן מדבת קבורתו חרות (אבני זכיון סי׳ 4048) : .מוהריר מאיר יעקב חלד איש הורוויץ בן אביר נריו דקהלתנו ידא נפטר ונקבר דם ג׳ כף אדר חקמיח לטיק תנדביח־. חח נדפס בשמו נספר הפלאח ובם׳ מחנה לוי; ב) הרב ם׳ אבי חירש שנתקבל אחרי מות אביו להיות ממלא מקומו. ודא נולד וגדל בפולגיא (שדת ודמו• נקדש סי׳ כיא). דסכים שם בשנת חקליו עים תולדות מסף(ד׳ רוסיא השיר) על שחיש בין גדולי החר. ואחרי שנתמנה אבץ לרב העיר הגחלה בספא־מ■ וחבילי טרדות אפפוהו מכל עברים. קיא את בט הנח לחיות בעוזח בהנהלת ישיבתו הנחלה. שחיחח אז הדחי מפורסמת במדינת אשכנז. ומכל עברים נהרו אליה הבחורים לשמוע מפד רבר ח,. וברא כרעא דאביחו היה לו לעור ולהועיל די גידל חריפחו ובקיאחו הנפלאה. ולכן. כמות אבד. נבחר פה אחד לשכת על כסא אביו. ולהדח גס ממלא מקומו בחישיכה, שחיחח לו לעול ולמשא נאחדח ימיו, מפני הטרדות הרבות בפילי דזגבורא. הוא הגבי שראה בעיניו את חדר פראנקפורט הירוחת בחדרה. ובאחרית ימיו נוכח לדעת. כי יחדח התורה החלה לדעור בקחלח הזאת אודרניח מערי ענק; הדעירים בל ימשו לחלל את השבתות בפי־הסיא (לחם* חודה דף ייט דד). אלה זלזלו באיסור סתם יינם (שם דף ליה עיר) ואחרים הסיח את דם הראשון בשמע עם יום חשבת, ומ החליפו אח בגדיהם היפים ושמלותיחם (שם דף ליו דב). ולאט לאט חדלו מבוא לבית הכנסת. עד כי פעמים רמת יכלו רק בחוזק להתפלל במנין(שם דף מיו דג), וודא השכם ודבר, קרא באזני עדתו אח הקריאה, שייטיבו דרכיהם. אך לדאמט, הדבחם הימאים מקירות לבו לא נשאו פרי, ומיום ליום רנחח המכשלה, פח נסדר. כתה חדשה שלא לקחת אשח (שם דף די דא), ושם החלו גם לומדי חורה ל$גים לבעפ במדות ולבטלם (שם דף פד עיא). כמו נמנות סכה (שם דף דיג דר), ככור אב ואם (שם דף קם־ג דא), ועוד, ודא ראה וידע, כי יד האםאנדיפטיון נמעל חזה (שם דיז עיב), דחי אובד עדות, ולק לא חרף אף פעם נעת הטיפו מלץ ברכים. להגיר לעדתו את פשעם וחטאתם. כי גדול דנם