Haḳedem · 1909-09-01 · 3/4 (September-Dezember 1909) · p. [Seite]

121 לתולדות הנאונים עוד גיסי האסוראים ואחרי כן גם כיסי הגאונים, נמעאו בקבני ישראל כנבל ופרס, אנשים בעלי הדח ׳»עסקי נלסודי הנסתרות בסוד ה׳ כמעשה סרנבח וחי עליונים, והכת הסרים רכים ברסדם וסודות, כמוסות ה׳ ושמות הסלאכים אמור נרו סלנם, נסו ססר היכלות רבתי וססר היכלות זוטרתי. מויעור קומה וססר החים ונחמה. אך לעמדת לססריחם er תלו אוחם כאילנות גחלים, כסו ר׳ ימוסעאל כהן גדול, ר׳ עקיבא ור׳ נתוניה בן הקנה, ונחסה. ואסרו כי סחם תנאו הדברים; נם עסקי בקכלה סעמויוח, כשאלות חלום ונהשכעית מדגות, ובנתיבות קמיעות לרסאות כל מחלה ונגע, כסו שנהנו סאו עסי בבל ואשור1 * *); עור התסאיו בעלי שמוח האלח, ני ימו בידם לעמדת מעשים נפלאים, למשל, אם ינחנו שמות על חרם חרש דמולינו אוחו אל הים, ינוח חיש מזעפו, ואם ישליט על אנוש ימות מיד, וקסיעות הדרך אעלם דבר נקל מאוד*), מפרי חינלות ושיעור קימה, חץ יקרים בעיני רב עמרם גאון, ובעיני ר׳ אלעזר חקליר. רש״ג, רודג, וכדומה*), ונל המורות והרמזים והשמות שנמעאו בהם, חשט אותם כדברים מקובלים, שאין לערער עליהם כלל, וכן אמרו רמת ורחיג בתשובתם: ולפום חנק מיכחבץ קמיעי ונאמרין שמוח, כח שיעזח המלאכים בדבי4); וכן אשר רחץ בתשובתו להמיר רי יוסף בן ברכיה מקיחאן לאמר: ודאי הדבר עדינו נאשר אמרתם. ני יש ספרים ושמות והיכלות רבחא, והיכלות ועירחא ושר חורה, ומשניות אחרות, שהרואה אותם מחפחד מהם. וכך חיו [נוהגים] קדמוניגו תם אנחנו כן, שאין אט מניעים אליהם אלא במהרה ברתת ונדע, תם שמעט שמעות חזקות, כי כמה נתעסקו נחם ואנח מחרה, וכל זח נעטר קחשת השם. וקדושת השנינה והמלאכים אשר סביבותיהם וקדושת המרכבה*). ‘) עיין בס׳ ריא ליטעראטור רעו באבילאניער אינו־ אססירער •ין hkbm וועבער(ורד קס״ו). י) עיין בס׳ סור חחכסים לגייבויער ח״ב (עד-קי״ב) איך סר אחון חיח נקי בטסות, ונעיטו לו על ידיחם נסים »•לאות («ם עד ע״ט) איד נחרואני חיח •וחת בל «עולי נבל כטס ונו/ ועיין כס׳ טעם וקגיס (עד נייר). *) עיין בס׳ ליטעראטיר דעי ס■ סי (עד חריו) סאת עונץ, ועיין סדר« ם*לי •ו«ת •ו״ד בסון■, חועאח נאנעו: נסח ג«רים י« ונוי; ססר חווים חוניר חראנ״ע ב*ירו«ו חקער על «מות (נ׳ י״נ) נאסר בס׳ חווים נל «ואל «אלות חלים וכר. 4) עיין חטובות חגאונים לחרנני (עד קס״ט) ואגב אעיר על סלח ק״ב «נסעא «ם (עד רט״ו) ולא נת־ע •תרונח, «חיא ר״ח: קח ברכתי, עיר תכתוב (ברא«׳ ל״ג י״א) קח נא את ברכתי. ועיין נחעעבות רח״ג לקירואן, וד׳ל: אבל קסיעין סוטחין לרםואוח ולחנסח ול«םירח ולדברים אחרים י« (טעם וקנים עד ג׳יו) ובן נסעא בס׳ רויאל (דף ל״ג) לחכמת, אסור יחי 1׳ וסנין ונר, ע*«; אך חרסב״ם בסםרו 0ו״נ (ח״א ם׳ ם׳׳א) אסר לח«ך: ולא יעלת נסתטבתך «נעין כוחני חקסיעוח ונר. •) עיין בס׳ טעם וקנים (עד ניר) ח«אלח חחיא נ«ליםוח סקירואן, ונם סקעת 0ת«ובוח רח״ג נסעאח ניב בסירו« על ם#ר יעירת סר״י ברעלוני {עד ק*נ) ועל ח«בח וו רסו חד אביע ב«ירו«ו חנדול על «סו ת (כ״ח ח׳).