Haḳedem · 1909-09-01 · 3/4 (September-Dezember 1909) · p. [Seite]

99 הגרסאות ביט" המשנה והתלמוד היא היווה בלא כמה ובמקום חמנעות היו קיחמל). נם הונית עוד חלקי הלבשה של עור: הז1ן, הגיןךר, השתולים*); עור הלב של קמן*); מנומחות של עור4); *בת ססיה (ו): יוגאין בסטם וביריעה ובמילא (Sn ובחמילח) ובסקורטיא ובקימבליא מסגי הגשמים. והיהת מיוחדת להלבשה כאשי נמגא: תניא הנודר מן הכסות מוהר כשק וביריעה ובהטילה ואסור כסונרא ובססיקיא ובסקורטיא (נדרים ג״ח עיב), תום׳ שם ס״ז, ם׳׳ג. ובירוש׳ שם 0«ז ח״ג (לסי גי׳ חגריא). במזרח השתמשו בימי קדם וגם חיום בבגדיהם העליונים נס למבע (עיין לעיל ב»רק בגדים עליונים) ועאבו״ב שהשתמשו לממרח זאת במלבושיהם של עזרי הרב נמנו יחדו: ויריעה וסקורסיא וקמבליא וסדין ומסץ ומחעלח(אהלות ס״ח, מ״א), אבל לא חיהח מיהרה למבע כאשר נראה מכלים כיו. ח׳: אלו עורות ממאין סדרם: עור שחשב עליו לשמיה, עור סקורמיא, עור קסביליא, משמע בי השתים חאתרוטח אינן מיהדות לשמיה, וכן: חיק טבלא וסקורמיא (בלים ט״ז, ח׳), משמע, כי חסקורסיא היתח נתנה בתיק (סי׳ בהכריך של בגדים) שלא בשעת הלבשתה, בי חיהח בגד חשוב. עיר אוסן הכנתה נטגא: כלי עור מאימתי מקבלין מומאה . . . סקורסיא משיהסוס ויק גב מעשה אה ציגתח, ריי אומר משיעשה אה טבעותיה (כלים ט״ז ד׳), שיחסום, שיכטיל שסתח עד שהחיה לח שסח חזקה; ויקנב, שיחתוך אה קגווח העזר הבולמות לחוץ (חרמב״ם). הוראת גיזתה לדעתי, היא הכסה הנעשה כראש חסקורמיא לחנן גס על הראש מסני מגשמים (Capuschon) ונקראת בשם ודגה ע״ש ויאחזני בגיגית ראשי (יחזק׳ ח׳ ג׳) ועיין בחולין ס״ב: למה קורץ אותו גוגייני שיש להן גיגית בראשיהן. (עיין לעיל בסרק כסויי הראש). סירוש חריש (שנתקבל גס אגל הבלשנים החדשים) כי גיגה שבכאן בירושה: רגועות לשחילח דרך המבעות, דחוק מאד, לסירה* גריך היה להיות: גיגיוחיח, וגם בכל מקום נקראת גיגית דבר התלוי וחיוגא מן הבגד כסרח לטי, וגם אין הסברא גוחנת! כי יחיה גמר הבגד תלוי מרגועות שנקשרות אל הבגד. חרמב״ם סיוש בכלים י״ו ד׳ סקורמי^ היא כלי מעור אשר יאכלו עליו גיגית היא העגולה מעור אשר יעשו באטגע לטי ... לסירוש חזה אין כל יסוד בלשמוה וגם מהנגר הוא אל יותר המקומות שבמשנה ושבחלמור; אבל כבר העיד הרטבים על עגמו במקום אחר: אלו השמות כולם לא עמדט על סירושם (כלים כ״ח, ח׳), כי הוא חיה מגוי רק אל חלשוטת המזרחיות ולא אל המערביות; וע׳׳כ נתסלאתי מאד בראותי במחברח אחת: ראם חויזגעראטה אין רער משנה מאת דיר יוחאנן קרינגל ח״א ס״ס א״ם 1899 גד 8 מביא את ההוראה העקרית של סקורסיא לשלחן כסירוש הרמכ״ס ורק במערה שס הוא מהסשר עם החכרה, כי סקורטיא משמשת עיר להוראות שונות, והוא מביא ראיה חזקה בי חסקודטיא מיותרת למקום מושב וסטהה אחר• שהיא טמאה טררם (כלים כ׳יו ה׳), כארו טמאת מדרס היא רק בדבר המיוחד למושב ולמטחח (?), הלא כל בגד ח ר א ו י למושב ואם כי אינט מיחד למושב מסמא מדרס כסרות קסטת קגיכות לבגר, לשק, לעור ולמסץ (כלים כ״ז ב,)? 1) היא סלה יונית xarajSaUm כהוראת עטיסה עליונה. גס במשנה ההיחרח לכסות: הטרר סן הכסות, סותר כשק וביחעה ובמסילה, ואסור בסונדא וכססיקיא וכסקורטיא וכקטכליא, וסירש רש״י: קטבליא מלבוש של עור קשה שלובש על חאיסקורטיא, ויסת סירש, אחרי כי היתה שוה אל הסקורטיא להגן ססני הגשם (תום׳ שכת סס״ה (ו), וגס נסנו יחדו: עור סקורטיא ועור קטבליא (כלים כיו, ח׳). ע״ד אוסן מלאכתה גראח מכלים ט״ז, ד׳: קטבוליא סשיחסום ויקנב, רבי יהודה אוסר סשיעשה אח קיחותיח, סירחס עניבוחיח או שרשרוחיח כדי למרקה על ירן אל הגון). והיתה שונה כאסן הכנתה הראשונה ססקורטיח כאשר נסגא כמוס׳ כלים בים רס׳ץ: כלי עור מאימתי מקבלין טומאה... איסקורטיא משישטרטן! (כרסום זולקיב: טשישוט^) וקיסבלא סשיטרטט (בטסחאתט; סשירטט), — סיני עכור בלתי טרעים לט. י) זון היא הטרה מלי• ןמ»>2. ברכייר, חמסרשים הראשונים סוגיאים אותה מברכיים בעברית, וסירושה: מלבוש עור על הכרכים משתמשים בו סועלים העובדים כשחם כורעים על ברכיהם. ר ב בחעתך ותרי״ל מוגיאים אותה מליו־ brachialium סי׳: אגעדח בזרועות; קאתוט — מל״ר אמג׳ bracale: הטרח מתנים. בריל בטראכטען גד 86 מכריע