Haḳedem · 1909-03-01 · 1/2 (März-Juni 1909) · p. [Seite]

ח. ד. פריעדבערג 86 כסף שוח מאומה בעיני. בנדי לראות ממים ושלש למוקדם. אינה מעוד אוהבי ממעלה אל מעלה באורח האולמות וחחמארה; ובכלל אומר עליו על המאמר, דעהי ותקוהי. כי ימצא חן בעיני המאונילים. כמו שראו שיחפארו בו הרבנים הישנים, אם לבם לא צפון מאוכל. — ואף גם ואת. לא יחדלו חבל מלבקש לו מומים וחסרונות. גם מעד הקנאה הםחותח לאיזה אנשים; גם לאחדים. מעד היות הבקח־ת דרך קזגרח וקלה שיבור לו המתחיל המבוהל, בכדי שינת לאמה פימם; ועוד לזולתם. מי שיאמין. כי הרכית «ע בכבודו, או עכים, לא הרימו למעלה מעשרה, בראוי לו ולתפארת םרסומו,); ובאמת, אילו הייתי במחיצת הדכ*ת. הייתי נותן לו עצח הוגנת בקצת דברים. אז דרה כמוצא שלום מתר. — ולמה לא הזכיר. קיא עכ*פ פעם אחד [אחת] בשם. את החכם *ונץ. אחר שהשתמש בספרו לרוב, סח שלא נעלם תדאי מן המשכילים. וחודה עליו הדנית בעצמו, בהזכיר את הספר לראשונה, ואח־כ לפעמים בשם כעל הספר, שם זר מעט; ולמה נחן ד,רכ*ח מקום לשיאמר עלץ, שאלת ר׳ שמעון לרבי אבץ. מי הם הללו, שמימיהם אט שותים ושמותיהם אין אט מזכירים? נם תשובת רבי.הללו חם שבקשו לעקור כבודך וכבוד בית אביך• לא חבק בפי אדונט. — גם הרב דכאן, הנם שהרבה עשיתי לפייסו וקראתי באזגץ קצת דברי אגרתו בזח,' הנחו טהם כאת אל קרבו. ובשפתים נעות, וקולו לא ישמע בצעקה נכח פני. כי ףדניח לא נהג עמו כשורה כי אם נצב כאויב ובדבת ריק, קלות השגה. וכמדומה שמכיר השגת חרדת עליו במכתבמ לכרם חמד בכרך שיודפם בקרב; והוא האורב ושונא לכל משיג עליו, ואפי׳ בנחת ובלאט; ועם זאת, ישא פני, לדעתי. ולא ירבה בשוטים ועקרבים, ועודני מפציר בו על ככה. כעת ראותי פני, פעם כשבוע כביתו, ופעם או פעמים כשאט מטיילים ביחד נגן העיר. - והזכיר להכית מה שהרמיז לי בקצרה בדרך הלוכט; השאלתא שמניא הרכית, הנה מביאה נם צונץ אך בעטה.שמצאתי אני• וחדכית מזכיר באיבה .נעלם ממט• ולמה מביא חדכ*ת רש*י במגילה על עגץ עגלא תלתא. ומשם נראה הפך דנתו, שהיה מה גם בבבלי טפח, שממט לקח בשאלתה — ובאמת הדברים קלי הערך, ולא חיה לו להזכיר הדבור החד, לבן טטל (צ*ל ימול) בזח מה שחירש. וטוב חיה להכית לזכור ממט גם אמה דבר טוב, לשיכנסו גם ד,השטת באזני המשכילים, גם היה נזה ת לסחום פמ, דים, בעת שכתב כבודו הראיה חיפה בעיני, מן ואמר תא הלכה כר׳ אליעזר דאומר ברכה רביעית ומי, חיה לו להזכיר גם ראיחו של הרב שייר, מן צוואת רבי וענין פטירתו, איך שנסדרה בבבלי ובירושלמי, שהיא יפר, וחריפה באמון, כמדומה שהיא בטקים ההוא בעצמו שתשיג אדוני עליו. — עוד שמעתי ממט. שאין ראיה מן תניא חמן שבירושלמי. עלבתיתות שבבבל, שהפירוש הוא כמו תגן החם; ולדעתי אין זה חמה כי תנן הוא על המשנה שלנו הטרעת כמקומה כמסכת, אך לא ימצא אצלנו תניא התם; אולם לפי מאמרו ימצא בירושלמי הרבה; אולם האחרון הכביד, הראיה להוספה, מדבור, כשהוא אומר שלישי נפרשת קדושים תחיו. באמת לפום תהטא וכר ניים אמר אדוגט חדא, שאץ זה על סדר השבוע, כי אם שם זאת הפרשה כעצמה, כמו במשנה, וקורא באחרי מוח, 1) כנראח סםרחוח חדבריס נונתו פח על חרב שייר שחיח או רב בסארניפאל. פ.