Haḳedem · 1909-03-01 · 1/2 (März-Juni 1909) · p. [Seite]

r r 82 צבי סרץ חיות ט) *ד 28 בומויר המתחיל: לבי כמנוף דב*ך... י* בחמי לימבידג בה*ורח הגי: .ט לךך היא ןם1 לבי (!sie)• סח ׳*הוא מוטעה בודאי מכל חרוז צריך *תחיינה לו החברות: Kalibi• ובטי: .הוא בלבי• כלומר 5ל5י =■־ןהלבי. ומובנו: לבך הוא מם* בלט. ונתן אח היא הידיעה עם ירד *ל מדבר בעדו. בומוורח האחרונה?לבי בלומר םם*םחת?לב (עי **א ביה, ג*) *עליו נאמר (במדבר ייג. ל,) רחם בלב תו*. י) *ם בה*יר המתחיל: .יום גנבתי חד מחיקך.. צד 29 י*: .ובעת נודי דוד םד1דיי — ואולם בניי לנטן ומיידי במקום מדוח. .חדי בעתנודי ומרודי היה לי למרת חח לבוא לטח *ר אחר*. — יא) צד 34 בח*יר המתחיל: מי בזמן הבחילך *ורה ב׳ י* בחתו׳ לימטרג: .עת אזנרחו על **וגי גיל1• מה *אין לו מובן ולא יחנן גיב מסני *החרוז דור* — alu. בכיי י*: •על **וני גלו• כלומר מדי אזמר על **וני (ע׳ תחלים קלח! וי) אח המוח מיד גלו ה**ונים. — בעל קו*׳ כתב לנטן {לו אלא **נח בכדי על אל בל. יב) צד 35 בח*יר: .אויה לנם*י מה מאד יראתי•" י* מזורה גי: .צר לי עטיתי ואני נקראתי לםני ארק עולם ראה איך א ל ך. הה מוטעה *לא נבין איך יובל לומר מיד אחר זח: הוא ילך" אם כ*ורחנו מדבר בעדו. והגה בטי י,*: .ראן אץ ח ל ך כלומר הלך(*•ב ייב, די) דחנאר: נמו עני(חלך?) *הוא הולך ואץ חסדים *ימליצו בעדו. כן נראה לבאר החרה הבא: .מאץ חסדים קדמם הוא ילך*. אבל קדם ם אין בידי לבאר אל נמן. לבעל קו*ט׳ סגנון אחר לגמרי: .מך מתבונה ואמונה חילך.. ובודאי גם חסעם *נח כאדם העו*ח ב*לו. אבל חטי •מסנים עם גי׳ לימבירג אלא *טחב חסידים; ואם*ר אמנםי* לנקד: ,?למיס. מאץ חסחם חהולטם למניו? התבונן כי בהטלה המסומקת הם*קל חד*: תנועה ויתד. יג) צד 36 *ורה ח׳ בח*יר: צוו יציחתי.. *ורה ז׳ י* בהוצאוחינו: .ח*ואםח חח הלא ח בלם יי מה *אינו טוצור בי חנלמי י* בח*ורח חחםי*ית, ובכיי הלא תתנחמי ומוכנו הלא תע*י ת*ובח. יד) *ם בומזיר הקטן: הם נערתי מן הילדות" י* בח*ורח ומזניח בהוצאת לימבירג כי ראיתי את יך שכלי?י ב?ת ר9| סן$ש הה מוטעה ט*ני טעמים; האחר ממני *הם*קל הוא תנועי באץ יתד ואם כן אין מקום לדי ועוד מה מובט *ל: כי ב*ת רסן חנם*? כחוצי קו*טא י*: כי ראיתי את נד *כלי בו**ח וכוי. ואולם הוא *ראה כי אץ מונן לחמגנון.כי מותי לא התבונן *י* לקרוא נ1?לת כמו *הוא בטי וכמו *י* ממליצה למני החרוזים .ני בחיותו רסן תאוחו כוב*. הוא עדי ומובל לומר.' ובאמת גם בהוצי בריאויא י* מב*ח אלא *חוי׳־ו נתקצרה כמעט ונראית טרד. טו) במחברת ומוטעית צד 66 בזמדר המתחיל: חן ברחל ברא חיל" י* בח*ורח חאוליאויח: ן*יך עוד ןע»ל ותלד אמונים", מה *אץ לו מובן. בעל קמו׳ כתב מדעתו: ואיך ל א תחתל״ וכל זח טעות; והנכץ כבכיי: ן!ןז 5־ןןרח לד"