Haḳedem · 1909-03-01 · 1/2 (März-Juni 1909) · p. [Seite]

נ׳ דינמז 52 / מתח 1424 נתן המלך חיוה לחספאלצגראף יוהאן לנבוח מסים סן היהודים והפפאלצגראף בקמ את אחיו הקירםידסם לודוויג לקיים את הסד חסלך וכן עמה לודוויג בתנאי מהססים לא מגבו מן היהודים אמר החח עבטו. זנרינים אנו לזכור כי מגי האחים האלה נמבעו לאביהם המלך רופרעכט במנת 1401 ט לא יניחו ליהודים סדק־ כף רגל באחנם .לעולם*. ומזה טכל למפום כסה הדגימו היהודים את הסילוסוסיא מל העומק הבא ברגלי .גבוה פעל גבוה מוסר וגבוהים עליהם*. Löwenstein: Geschichte der Juden in der Kurpfalz, p. 22. •סלהסח חהוסימים אמר קראו היהודים בלמק טפל על למק .בני חומים או בתרגום המלה רסלאוויח .הוס•.אוודם• קמחה גם כן על היהודים כי הפלך היה עריך לכסף ולכן עוד הסעם בקמ עזרה סן היהודים. בברעסלדא זנוח לאסור את כל Brann: Gesch. d. Juden in Schlesien, .(1420) היהודים ולקחת את פפוגס וכן עמה במנת 1422 ובמנת 1427 בערי III, P• 96—7, Breslau 1901. גרמניא הדרומית. אף ט מם לא נאסרו היהודים. במנת 1433 נסע זיגיססונד לרומא כנהוג בק סלט נרמגיא סיסי קארל הגחל למק יחן האםיםיור כחד הקיסר על ראמו ועוד הפעם היהודים עזרו למלום הוצאותיו. נקל הוא להבין ט לא יכלו היהודים לסבול את כל התלאות האלה ופעמים אחוות המליצו בערס המרים אמר לא חפצו כי המלך יבצר אח כרם היהודים ולא ימאיר להם עוללות. לכן חמב זיגיססונד סחמבות כסהמבת רופרענט אמר לפניו לםטת רב על כל יהודי נרסניא אמר •יתבע כאמונה את המסים ואת הארטנאות ואת הקנסים לטובת סלטתט הקדומה נתמנה ר׳ אנמל (Oberster Meister) בכל אמר ידע דלמוד*. לרב המלטת Güdemann: Geschichte des .(1435) מקולוניא אמר ימב כוואדמס Grziehungswesens und der Cultur. Bd. III. p. 36; 265—7, Wien, 1885. המטרה כמובן לא היחד. לאחד את היהודים ולסדר עניני קהלותיהם רק לנטמ בחם עם*י החרם אמר יחרים הרב אח כל הממאנים למלם את המסים. אבל המלך בעצמו קלקל את אמר תקן כי נתן מעת לעת ליחידים .אמר עזרווע בהכנעה ובחמץ בעמלו לטובת המלכות• החוסמ מכל התרמות מל הרבנים. לכן מיטי אנמל לא הועיל יותר ממיטי ר׳ ימראל מלמים מגה לפניו. ופעמים רטח רואים אגחט כי איזה יחידים מאט למסוע לרב הקהל ויחרפוהו ואם בא עליהם בטחו האחד בחרם חלמיטהו לפני המררח. (מויח ר׳ יעקב ודיל ט׳ קם*ז). אף הטובה הטבעית אמר הבטיחם המלך כי יגן על חייהם וכי לא יגיח למרים לנרמם מארצם לא קיים. אף אם הוא כעצמו לא הרע ט אם לממונם. חתנו אלכרע4ט דוכם אוסטריא אמר ימב אחריו על כסא גרמניא המחיח ביהודי ארצו באכזריות טראח תרמם מאחנו(1420). ומדם אחרים מלוט אחריו באין מפריע. מהומת חהוסיטים גם כן עזרה לרעה. אף ט חהומיטים כעצמם היו טחים ליהודים. רק הפאנאטיסמוס מל הקאטוליקום גדלה ברגלי המלחמה וחרג ווינא במנת 1423 באה גם כן ברגלה. היהודים פחדו מאוד ומחדיל, רב במיינץ בימים החם. גזר תענית בכל קחלוח נרמגיא.