Haḳedem · 1909-03-01 · 1/2 (März-Juni 1909) · p. [Seite]

r r ג׳ רייטש 48 pro (1314—47) הפלך לודוויג חד׳ אשר סלך על גרמניא ביסים החם Theile: Bilder aus יהודי ^רים אחדוח כאשר עשו המלכים אשר ר,ץ לפניו der Chronik Bacbarachs. Gotha 1891, p. 32, L. Müller: Aus fünf Jahrhunderten, Nördlingen, 1899. p. 8, Allg. Zeitg. d. Judt. 1902. f p. 405. ,כמנהג לווים רבים נחם חסלך על אבדתו אחרי משכנו את פסי היהודים נדבת דינר) Goldener Opferpfennig לכן שם עליהם מס חדש אשר נקרא זהב) והוא היה מם זהוב אחד לגלגלת מכל איש ואשת מבן שתים עשוה ומעלה אשר חילם נערך לעשרים זהובים 1342. המם חזה גחיסד על מענת מלכים הנרמגים אשר נקראו קיסרים רומנים יאסרו כי חם באי כח אסםסייגוס אשר לכד את יוושלם יירש אח מם מחצית השקל אשר היה חובה על כל יהודי. העשקים האלה לא מלאו אח עני היהודים כי עם כל המסים אשר שלמו היו אף נששם וממונם לשלל שעפים רטת כהקכץ עליהם המונים. כשנת 1336 נקבצו אנשים (Judensle- •ריקים בשראנקוניא להתנפל על היהודים וי״קראו בשמותם •הורגי היהודים בשנת 1338 קבץ סונדקי אחד ושמו יוחאן ציטכלין הסוגים בעלואם יקרא אח (ger שמו •המלך עור זרוע•(ארפלערער) עם*י חתיכות עור אשר נתן על זרועו ועל זרועות העם אשר ברגליו. היהודים צעקו אל הפלך להושיעם והוא שלח צבא להלחם ב.ארםלעדער•. נאשר קיב צבא המלך נחשזרו ההמונים אכל מיד כאשר עזב הצבא את הארץ התקבצו עוד השעם והשרים אשר לא יכלו להם עשו בריח עם ארמלעדער דתנו לו את כל שללו אשר שלל למחנה דבטיחווע לבלתי יענש על מרדו ונם להערים אשר עזרו לו נחנה הנחה על הרגם את היהודים וגס הבזה אשר במו נחנה Scheid: llistoire .להם בסתנח אחרי אשר נתנו חלק השלל לאוציוח השרים des Juifs d’ Alsace, Paris, 18b7. Sal. Bamberger, Historische Berichte Uber die Juden in Aschaffenburg. Strassburg, 1920, p. 2. נסקרה הזח קרח שעמים רבות בזמן המגמה הנוראה אשר שלטה כמעט בכל ארצות איירושא בשנת 49—1348 והיא נודעה בשם •חמות השחורה,. שנאת העם המציאה אח ההרגל להאשים את היהודים בכל שגע רע וכן היה אף השעם. הרבה נשמעה מכל צד ט היהודים השליט סם אל הבארות או משחו את הבתים במרקחת סם מוח שזח נהיתה המשה. יהודים מומרים ש כן עזרו לרעה ועל פיהם ועל שי אמה ריקים אשר בבתי האסורים נתפשו יהודים אשר נחיסרו כיפורים קשים דודו על כל אשר הושם בפיהם עיי מעניהם. וכמעט בכל ארץ גרמניא נחרט יהודים רבים, בתיהם הוצתו נאש ומסונם היה לשלל. אחרי המגפה נתבעו השוללים והמרצחים לרין בפני הקיסר על אשר הסבו בנזק המלך בהרנס את •עבדי אוציד (קאממער־ קנעכטע) ובכל פעם ופעם נתן המלך שובר דסחול על הפשע בעבדיו, גם נתן להערים את השלל אשר בזזו בתנאי ד יחנו לו חלק מטט. בעיר נירנבערג עשו עוד יתרון צחוק למשפט ני יועצי העיר השיגו שובר מוקדם סאת הקיסר קארל (78—1347) אשר ט מחל ליועצי העיר אם יתנפל ההמון על היהודים. Gräetz: Geschichte, VII, 329—4ö, 3. Aufl.; Scherer: Rechts- Verhältnisse der Juden etc. Leipzig, 1901, p. 369—72; Höniger: