Haḳedem · 1908-09-25 · 3/4 (25. September/Dezember 1908) · p. [Seite]

n ש. הרשבדג 60 מיני הכבשים והצמרים בימי המשגה והתלמוד. גם ב*פיהס הבדילו בין סיגי כבשים שוגים בטן: אלג םו$ב; כבשי חברון, כבשי מדבר"); בבש מצרים,'אשר היה ס$ין בעורו הטוב3); כבשי קדר אשר »אגרי היה :ד?בהג). ויש אשר הבדילום כמו היום על פי מבגדי גום: שמיהם רח?ים או שגבהם ברח^סי). אחד מכבשי אp ישראל הצסין בא^חו הארורה והעבה, אשר בראשה התעקמה למעלה. משקל חלבה עלה עד עשר, עד חמש עשרה גם עד ארבעים וחמש לטרא ולפעמים לא רחוקות גמשכה מהכבש כשהיא מגחת על גסר או על עגלה קטנה בעלת שגי אופגים"). גם בסוריא ובערב גמצאו כבשים כאלה בעלי אליות ארוכות,). — וכן היו להם עזים שהיו דדיהם גסים ועשו להם כיסים כרי שלא יסי־טוי). גם להם היה מין כבש מרון,*), אשר צמת הירי משבח מאיד והרבה השתדלו •י) סומר ליד עיב; «חות פיז עיא; תוספתא «ם «'מ סייג. בתום. נם*א: נגשים ממדבר במקום כבשים םחגרון הגם»« בםנחות ובסוטה, אבל בנראה היינו רך, כי נגדי תברק היו רועים בורח• במדבר ןעון חשד בדרום חברון ונקרחו ער שסו. ב) בחבות דד*נ פלייה ם*ב נמזא: אכסניים היו מערימק (בירושלים) וגיטלק כבשי מורים שעוריתיק יפה בר׳ וה׳ סלעים. בפנים שם נמעאת גר סח משבשת: כבשים המוויירק, שחק רה כל מוב! — ל*ק־ הלא חפ שד חת כר כבש ומה שייך לחמר: כבשים מוויירק, שעורותיהם יפה? חבל בורח• הגרסח הנכונה היא כבגוכת חחר שם: כבשי מודים. ביחיד מוכרעת הנרסח הוחת עפיי מה שהננו מתוחים, כי בהמות מוייס היו מעינית בטיבן וגורעות אשלם הרבה כגק: השוורים המשרים שכרסותיהן רועים (סכה ב*א ע״ב); אין פרד. וחוירה יושאר. מחלנפנדריאשל משרים אלח א'כ חוחכין האם שלה (סנהד. ל*נ ע״א; בכורות נ״ח ע״ב), לפי שטובות הן ואק רושק שיהיו משויות במקומות אחרים (רש,׳). גם לפי דברי סופרי העמים היתה משרים משינת בתרבות נבשיה עוד בעת היותר קדומה, באשר יעידו הירודוט 113 ,111—81 ,46 ,42 II. שםרג1 40 .23 5 1 ,XVII. חריסמוטלם פרובלם 46 X■ פליניוס 73 ,VIII. דיודור ביקול. 1 86 ועוד ועוד. וכאשר יעידו התכריכים מארג• שמר של חנוט• משדים מהעת היותר קדומה, ורק בדנסטיה השתים עשרה מתגלים בה תכריכי בד לחנוטיה (ריטר גיי«ו!ןךפישה ןרבריטונג דר בוימןלד, ברלק 1802). ג) ישלח והביא כל שאן קדר שבירושלים והעמיק בעודה (במה ב׳ עיב, •רוש. חגיגה פ״ב היג), שאן קדד מעולים היו (רשיי). עוד בים׳ נתבי הקדש היו ערב וכל נשיאי קדר ממשיאים לישראל ברים אלים ועתידים (יחיקאל כיז, נ״א), וגם שטר שחר (שם שם ייח). גם פליניוס 72 ,VIII חוטר. כי לשאן ערב הבית• היה השמר היותר מבחר וכן דיוד. סיקילוס 94 ,XIX, שןורבו 4 ,XVI. ועיק מלבים ב' ג. ד. כנראה נקראה בגלל ואת דמשק בכתבת שלמנאכר השני (הקדם שגה א' חוברת א' שד 8 הערה 2) : ארץ אמך, פירוש ארץ העמד לאטר, הכבש או השמי, ולא ארץ חמדה כפירוש המפרש שם. ד) במנחות פיו ע״א נטשא שגבהן בחזן ן ובתוספתא סם פיט סייג: שגביהן רחבים. היום מ^יניס הרבה לטובה את הכבשים שגביתם רחבים על •תר מיני הכבשים בגלל השמי המשבח המרבה בדם בכמותו. יי) ואק הזכרים יושאים בעגלה שתחת האליה שלהן (שבת פיה, סיד). ימפרשק בגמרא (שם נ׳ד ע*ב), כי היכי דלא לחממן אליתיה, ופירש רשיי, שלא ילקו בסלעים ובטרשים בלעיייר (blescor, שערקיועמשען, שערשטאססען) בלעז. הוראת חמם בארמית היא: הכריע, כפף (עיק ערוך חמט ד). ועפי• ההוראה הזאת פירש כאן ליי במלונו, אשר זיע בעקרו גם פירוש רשיי, ואך לחנם מתנפל עליל קאהיט. הפירוש חזה בודאי מכון יוחד לאטתת הפשט מפירוש הערוך אשר הוא מאמתו. בירוש. (שם סיף פיה) נמשא הטעם: מפני שהיא (העגלה) עושה חריץ. גם היום נמשא מק חמה לזה באיי אשר משקל אריתי משמינה עד עשר לטרא ושימנה טוב מאד כשומן האוז (תבואת הו*רץ דף שסיג). ־י) הירודזט 8. 113. הוא מחלק את כבשי ערב לשני מינים: לבעלי אליה ארובה ולבעלי אליה קערה. ועיין פליניום 76 ,VIII ב• «טיוליות כבשי סוריא היי אדיבות כמו של הערבים. האליות האלה היי מנחות על נסר או על עגלה בעלת שני האפנים (כמו בירוש. שבהערה הקודמת). עיק דיוד. סיקוליס 2. 64 אריסטיט. אנים. 8, 28 ובעוד מקימות. י) שבת ניג עיב. יי•) על דברי המשנה (ר״יז