Haḳedem · 1908-03-15 · 1/2 (25. März/Juni 1908) · p. [Seite]

66 משני טעמים; האחר: שאינו נראה כי היה הדבר הזה, שנעשה כמיס בכבל, חשוב בל כך בעיני חכמי א״י ער שספרוהו לר׳ יוחנן; והשני: שאינו מסתבר שיר יוחנן, חברם של רבותיו של רב חסרא, הרכה כל כך בשבחו של אחר התלמידים1). — והנראה בעיני הוא, כי טעית סופר יש בהירושלמי, וצ׳ל. כד שמע ר׳ הונה כלומר רב הונא הבבלי; ובשגגת מעתיק הונה נהפך ליוחנן. ואם תקבל סברתי תכיר בי הספור הירושלמי כמעט מסכים הנהו עם הנאמר בבבלי ניטין דף ז' עיא שרב הונא אסר על רב חסדא בבית ראש הגולה: חסדא שמך וחיסדאין מילך. ב) הרב בעל "סדר הדורות" ערך ר׳ חסדא (הוצ׳ משכיל לאיתן חיב 156 ולהלן) רוצה להוכיח ממנחות דף כ׳א עיא שיר יוחנן ירע מסברת רב חסרא בענין דם שקרש. וכדי להראותך איך גם אחד מאריות התורה יוכל להיעל בפשט הגמרא, אתן לפניך את הענין המדובר במקום הנזכר. כדי לישב סתירת שני מאמרים על רם מבושל, אוסר רבאצ) מלא קשיא כאן שהקפה באור כאן שהקפה בחמה“ ועל זה משיב אב יי "בחמה נסי לימא הואיל ואירחי אידחי דהא בעא מיניה ר׳ מני מר׳ יוחנן רם שקרש ואכלו מהו איל הואיל ונדחה ירחה, אישתיק [ר בא], א׳ל [אביי לרבא] דילסא וראי כאן בחטאות חיצוניות" וכיו "אמר [רבא לאכיי] ארכרתן מילתא ראמר רב חסדא“. התראה שאביי הזכיר לרבא מאמרו של ר׳ יוחנן ושר בא כדי להחזיק סברתו הביא דעת רב חסרא; ועתה אעתיק לך דברי בעל סהיר "במנחות (כיא עיא) בעא ר׳ מני מיר יוחנן דם שקרש בו׳ איל בו׳ אשתיק איל דילמא בו' אמר אדכרתן מילתא ראיר חסדא“ וראי כד ניים ושכיב סדר ובאר הדברים באופן זר זה כאילו נשתתק ר׳ יוחנן וכאילו הוא הזכיר מאמר רב הפרא. — ובמו כן לא פירש כהוגן את המאמר בבכורות רף מ׳ב עיב (כצ׳ל ולא ברכות כבסרהיר הגיל), ששם הגמרא באמרה "ר יוחנן לא סיל לרב חסדא“ לא;ינה לומר שריי ידע משטת ריח, אלא — וזה ברור לכל בקי בסגנון הבבלי — שריי לא יסכים להסברה, אשר היא בידינו בשם ריח. — ואם במה פעמים מצאנו שאומר ריח בשם ר׳ יוחנן, בוראי באו לו השמועות ע׳י תלמידי איי שהיו באותו הדור בכבל (ביחור מעולא ע׳ לדוגמא מעילה רף ייב עיא). צבי פp חיות. י) לא יפה עשר דיי הלוי "בדורות הראשונים“ חיב דף רטיז ע״א לסטיו עבטו על הירושלמי הנ׳ל ויוסר "ויר •וחנן ירע היטב טדב חסדא עיי רעולים והיודדיס“. וד׳ זירא ור' אבא שעלו לא׳י עוד בחיי ר' יוחנן בודאי לא נבנסו א* *לו אלא לפעטים רחוקות ועיקר לסודם היה עם תלמידיו הבבליים (די אלעיר ר' אם• ור׳ אשי); ואם היו באים לפלפל לפני ר' •וחנן בודאי חיו מזכירים סברות רב ושטיאל ולא דעות התלטידים האחרונים. — בדבר רבי יוחנן ורכה ע' טה שכתבתי בעתין. Riv. I8r. IV .215 8eg .ק. *) יש נירפא אהדת ומתוקנת לדעתי "יתיב רבה“ ואם נקבלה ודאי ענקיים להלן גירסתנו ״אדב-ת; ב־ילתא דא״ר חבדא"!1א ״דאט־ -בה אט• י״ח“ ע' ״בדקדוקי םיפיים“.