Haḳedem · 1907-09-25 · 3 (25.9.1907) · p. [Seite]

131 זיקוסים חדושי ה׳ר דור בונפיד לחלק. -יד דוד בוגפיד (Boiifed) תלמיד הרמב״ן, כתב חידושים ופירושים על הלכות ואגדות התלמוד, חידושים שחלק ההלכה מצטיין בעמקותו ומקוריותו וחלק האגדה .במחקריו הפילוסופיים. חידושיו לסגהדרין מובאים כמה פעמים בחידושי הרין לסגהדרין, על פי הרוב בשם "היר דור“ סתם (ראה שהיג בערכו). קטע מחידושיו לסגהררין (מפ׳ ד׳ מיתות) גרפם ביחד עם "פי/הרא׳ש והראביד על מס׳ תמיר“ (פראג תפ׳ה) ואח׳ב שגית בליברגו בם׳ "לשון חכמים“, בשם "חידושי רביגו דוד לס׳ ד׳ מיתות“י). בספר הגזבר גרפס עור קטע שם יותי־ גכבר מחרושיו לסגהדרין (פ׳ חלק) אבל גרפס שם בטעות בשם "חידושי הריטב׳א לפרק חלק“ ולכן לא גורע עד עתה. החידושים לחלק מיוחסים בוראי בטעות להריטב׳א, מפגי שאין זה לשוגו ולא סגגוגו של הריטב׳א וגם לא דרכו בפירושיו וחדושיו. אבל הם באמת חרושי היר דור בוגפיד תלמיד הרמבין, ראה בחי׳ "הריטב׳א“ שם דף צ' עיא רירי שגאמר: והרב מורי גרו כתב בסי׳ התורה שיש הפרש בין וגברת האיש מעמיו ובין וגכרתה הגפש...“ וזה גמצא בפי' ה ר ם בי ן לתורה (ויקרא י׳ח כ׳ט). ובחדושי ״הריטב׳א“ ציא א׳: אבל הכוונה.... לומר שאיגו כראי להיות להם גחלה, שאין העבר ראוי לירש ... ולא ^תן לו איי אלא מפגי שהיתר. ביד כני כגען שלא זכו בה לעצמם שהיו עברים... זה למדתי מיסודו של הרב מורי גריו בפי' התורה. וגם כאן כון להרמבין שכתב בפי׳ התורה (בראשית ט׳ כיו): ויהי כגען עבר לסו ... והנה העביר כגען לשם ב׳ פעמים רמז כי הוא יגחל ארצו וכל אשר לו כי מה שקגה עבד קגה רבו. את "הרב מורי גריו“ מביא ה׳ר רור גם בקטע מחרושיו לפ׳ ר׳ מיתות (שגרפם שם ושם): "והרב מורי גריו כתב כתשו׳ השואל“ ... ובכלל שורי לשון הקטע הגזכר לפי׳ חלק המיוחס להריטביא, שלשון שניהם הוא עברית־ספרדית. והרין, שהשתמש הרבה בחי׳ ר' דוד מעתיק כמעט כל פי' חלק המיוחס להריטביא סתם וגם לשוגו מעתיק, ראה למשל "הריטביא“ רף קייב סע׳ב: והרב בעל המאור זיל שהוקשה לו על זה לא כיון יפה שאינו "כראי להקשות“ ולשון זה ממש גמצא כחי׳ הרין שם ואין דרך הרין לדבר בלשון כזו גגר "המאור“, אבל כאן העתיק את לשון היר דור בונפיד. v וויגא, כיו אלול תרסיז. ג* *» Ste חכם מוזר ליפשבחתו: יסד. דנת מורינו שיתיר. (במנתו ft•' אליעזר מקינון, run שם סי׳ זי) י־טוקדם בסול . . . *) הקטע תזה מובא בקעדה בחי׳ מרין דף ס״ד. ב' ר׳ה וחב,», בשם *ריר יוד*. I