Haḳedem · 1907-06-25 · 2 (25.6.1907) · p. [Seite]

בער חוסנער 92 זדי לקיח מגמרא בבלי בכורות שם אשכחן ארם ברימוז סמאה מגלן אמר קרא אך יוכו כל שישגו כבכור ארם ישגו בבכור בהמה טמאה ובו׳ ועי* שאלתות סי׳ קי״ח. שם ואתיא מחגיתא כמן דמר כהגים גקראו לוים רביוטא דר* יהושע בן לוי ובו/ בגמרא בכורות בבלי שם כהגים מגלן כדרבי יהושע בן לוי בעשרים וארבע מקומות גקראו כהגים ובו׳. והמסדר הירושלמי בכורות לקח כאן מאמר גדול כיד שורות מירושלמי מעשר שגי פרק ה׳ הלכה ה׳ וכל המאמר אין לו שום שייכות למתגיתא רילן רק סטיות עין הוא שמירושלמי הוא. ובכדי שלא להכיר שמבבלי לקח זה. ובירושלמי סוטה פרק ז׳ הלכה ר׳ מה מקיים הדין חגייה גגד הכהגים הלוים כיי דאטר רבי יהושע בן לוי כעשרים וארבע מקומות גקראו הכהגים לויים וזה אחר מהן וכו'. והיה ראוי להטסדר הירושלמי בכורות להביא כאן כסו שהביאו בירושלמי דסוטה הגיל המאמר מר׳ יהושע בן לוי הגיל כמו שמובא באמת בבבלי בכורות הגיל. ולמה העתיק כל המאמר ממעשר שגי הגיל שאין לו שום עגין למשגתגו? אבל כפי הגראה כל המאמר הזה ממעשר שגי היה שגור בפי המסדר הירושלמי בכורות וחולין בי בחולין ירושלמי ד' ייא עיא הביאו גם כן כשלימות. ושם אין לו שום עגין להמשגה כשר בכהגים פסול בלוים כשר בלוים פסול בכהגים. הן אמת שהמסדר הירושלמי חולין מחקה את הגמרא בבלי בזה, כי בבבלי חולין ד׳ כיד עיב והאי קרא בלוים כתיב כדר׳ יהושע בן לוי ראמר רייבל בעשרים וארבע מקומות גקראו כהגים לוים וכוי. אבל בבבלי שם הביאו מקורם התוספתא זבחים פרק ייא (הוצאת צוקערמאגרעל שורה צ) מאימתי (כהן) כשר לעבודה ובו׳ מיט דרבי רכתיב ויעמידו את הלוים וגו'. ועל זה מקשה הגמרא איך אפשר ללמוד מאימתי כהן כשר בעבורה מהקרא שגזכר בו לוים? וע׳ז מתרץ מר׳ יהושע בן לוי שבכמה מקומות כהגים גקראו לוים. ובחולין ירושלמי לא גזכר כלום מהתוספתא זבחים הגיל. ורק המסדר שאסף מאמרי הירושלמי ממקומות אחרים אסף אותו לשם לחגם — והמאמר מירושלמי מעיש מובא בבכורות כאן כפי גוסח הדפוס. וכבר זכרתי כהמבוא לסדר עולם (ווילגא תרגיר) צר 105 שתחת שכתוב לפנינו בכיר מקומות גקראו כהגים לוים כתב רישי בפירושו ליהושע ג', ג', במיה מקומות. וכן העתיק את המאמר בשבוש, מה תיל לבני וכו׳ אוף לית כתיב כן לכגי. ופי׳ בחשק שלטה שם ואירך אמר אף אם לא היה כתוב כן רק וללוי וכו׳. אבל כדפוס וויגיציא בירושלמי שם הגי׳ מה תלסור לומר ולבגי וכו' .־חרגה אמר אפילו לית נתיב אלא לבגי גותנין וכו׳. והכוונה להקרא במדבר ייח פסוק כיא ולבני לוי וגו׳. שם בבכורות ירושלמי הווין סברין מיכר כהגים ולוים פטורין כהנת ולוית. לא וכו׳.