Haḳedem · 1907-03-25 · 1 (25.3.1907) · p. Seite 27

27 תרסוד •רוסרבי ער סככת חורק וסבכת בכורות "ו* אדא דקיסרין וו* זריקן בשם רבי לעזר הסיצר אסור לשחוט המיצר אסור לכסות מה טעם לא ססתברא ברם מן הדין קרייא לכן שמעי גא זאת עניה ושכורת ולא מיין מה יין מטריף דעתיר. דבר גש אף צער מטריף דעתיה דבר נש“. (המאמר הזה רומה למה שגמצא בית' ברכות ריש פרק ה‘ "ר' זריקן ור' יוחגן בשם ר׳א בגו של ר' יוסי הגלילי המיצר אסור להתפלל לא מיסתברא אלא [אלא כרם] מן הדין קרייא לכן שמעי נא זאת . ואולי גם במאמי־ו של רב [הוא רבו של ר* אלעזר בן פרת] עירובין סה. עיקר הדברים היה "המיצר אל יתפלל-“ כמו שהשערתי כבר בספרי על אגרת אמוראי בבל דף 8׳-. ור׳ זריקן [בבבלי חסיד ר‘ זריקא] אומר דברים בשם ר' אלעזר עיין יומא ר': סוטה ד: ועוד. אך ר' אדא דקסרין שהיה בן דורו של ר׳ אלעזר לא ידעתי מה יתס בינו ובין ר' זריקן. ואולי שניהם שמעו את המאמר שלפנינו מפי ר‘ אלעזר). — שם דף ס״ג עיב (פרק ח' הלכה א׳ וכן דף ס״ה ע״א) "רבי בא בשם רבי לעזר תרין דוכתין אינון דשבק רחמנא חומר וכתב בקרייא קולא (דף ס׳ה "דשביק קריא חומרא וכתב קולא“) לא תבשל נדי כל שכן למיכל דאסיר בת הבת ובל שכן הבת דאסירא“ (המוציא לאור מעיר על זה "וכן הוא במדרש ויקרא וברמב׳ם פ׳ט מהל* מאכלות אסורות“ וזה לשין הרמב׳ם שם בראש הפרק "לא שתק הכתוב מלאסור האכילה אלא מפני שאסר הבשול כלומר ואפילו בשולו אסור ואין צריך לומר אכילתו. כמו ששתק מלאסור הבת מאחר שאסר בת הבת“. ועל זה כתב בעל מגיד משנה: "במדרש ויקרא רבה בשתי מקומות עשתה התורה ובו׳ שתק הכתוב מאכילת בשר [בחלב] וכתב בשול שתק מאיסור הבת וכתב בת הבת וכו'“. אבל בעל לחם משנה כתב .. "הוא זיל לא כתב כאן אלא כמו שאמר בבראשית רבה ישתק הכתוב וג׳ . .“ ועוד כתב "וכל זה וראי הוא דבר תימה דאיך שביק גמרא רידן ופסק כבראשית רבה“. ומורה אני ולא אבוש שלא ידעתי מקום המאמר הזה בבראשית רבה או בויקרא רבה וגם מידידי החכם ר״ר טהעאדער נעלם מקומו). ר* הושע י ה. ירו' חולין דף כ״ה עיא (פרק ג׳ הלכה א׳) "עולא בר ישמעאל אוסר כך אולפן ר׳ הושעיה אבו המשנה שמונה עיקרי טרפות הלכה למשה מסיני הן וה־ירו אינהו^גיקב נפסק ניטל חסר נקרע נפל [נ]שבר ודמסה“ (גם בידו' יבמות רף ר׳ ע׳ר נמצא שאמר עולא בר ישמעאל על דברי המשגה יבמות ד׳ ג׳ "כך פירשה ר׳ הושעיא,אבי המשגה“. ובבבלי חולין מג אמר עולא [הוא עולא בר ישמעאל] ח׳ מיני טרפות נאמרו לו למשה מסיני נקובה ופסוקה ונטולה וחסורה קרועה וררוסה נפולה ושבורה ואולי לפנינו בירושלמי צריך להוסיף מלת "נדרס“ בין נקרע ונפל ומלת "וררוסה“ אינה מן הסדר רק תחלת המאמר שאחריה. אך מלת "עיקרי“ טריפות במקום "מיני“ טריפות יש לומר שאיגה טן העיקר כי סגנונה מאוחר. גם יש לשאול כי ב6רר ח' טרפות כמו שהוא לפנינו בירו' מה טעם ללשון זכר ניקב וגו' כי יותר ראוי להיות לשון נקבה כמו במאמר עולא שבבבלי נקובה וגו' [כלומר בהמה] ואולי צ׳ל ניקנה נפסקה וגו' ...,.). — שם רף סיח ע׳ב (פרק ג' הלכה א) "רילטא ר׳ הושעיא רובה ור׳ יורן נשייא הוון יתבין והוי רבי יוחנן תמן את־א קמייהו