Haḳedem · 1907-03-25 · 1 (25.3.1907) · p. Seite 23

23 תדפוד ירושדפי ער מסכת חורין וססכת בכורות צ״ל בגפשיה. דף ג׳ עיב "כללין דרבי“ ושם "כללא דרבי“ וצ״ל כלליי דרבי. דף ו׳ ע׳ב "בר סכנין“ וצ״ל בר ברסנה. ופעמים אין מספר נכתב ו׳ במקום י: או י׳ במקזם ו׳. ודבר מתמיה בכתיבת המלית הוא כפל היויר במקום שאין לו טעם הנמצא פעמים אין מספר (ד'מ קסריין תמיד כמקים קסרין) ואין להאמין כי כן נכתבו המלות בכיי עצמו. בכל זאת דבר גדול עשה המוציא לאור שזיכה דורשי חכמת ישראל בספרו ומאשר אנה האלהים לידו הרחיב גבול תלמוד ירושלמי והשלים חסרון אשר חשבנוהו לחסרון עולם. ואולם אנכי לא באתי להביא חבורו בכור בקורת כללית ולחרוץ משפט על גוף הירושלמי לשתי מסכתות חולין ובכורות שנגלה פתאום אחר היותו נעלם מעין כל כשבע מאות שנה. רק קצת פרטים הנמצאים בו והראויים להפיץ אור על תוכן החלק הזה מתלמוד בני מערב אלקט מתוכו בדי פרקים. א* פרטים חדשים מדברי האמוראים נלקטים מירושלמי על חולין ובכורותי) אבא בר אבא (הוא אביה רשמואל עיין מבוא הירושלמי רף נו). בבלי חולין יז.: אבוה דשפואל פגם ושדר פגם ושדר שלחו ליה במגירה שנינו. ולפנינו בירושלמי (פרק א' הלכה ד, דף ח ע׳ב): "רב/ בא בר בא שלח סכיגין פסימין לרבנן דהכא שלחו לו הא דר׳ חייא“ (הוא מה שנמצא בתוספתא ס׳א וגם בבבלי יז: סכין שיש ביה פגימות הרבה ובו׳). ועוד נוסף בירושלמי מאמר ר' חגיי בשם ר אלעזר "לחזקיה ורבי יהושע בן לוי שאל“ (כלומר שחכמי אp ישראל אשר אליהם שלח אב^ רשמואל סכינין פנומין עם שאלתו היו חזקיה בנו של ר׳ חייא הגדול ור' יהושע כן לוי. וחזקיה וריב׳־ל נמצאים כבעלי מחלקת ברברי אגדה עיין שמות רבה סוף פרשה מ״ר ומדרש תהלים על מזמור 'כ׳יח פסוק ה), והם השיבו לו "פתח חבך וקבל אולפן“ (עיין יר׳ יבמות דף ט׳ ע״ר ר״ש לקיש לר׳ יוסי בר חגינא פתח חיכך וקבל) והירושלמי מבאר "היידא אולפן? מה דמר ר׳ חנינה תלמין שחיטתו פסולה ונו׳“ (המאפר הזה של רבי חנינה הוא נאמר בבבלי שם ג' מדות בסכין וגו׳ בקצת שינויים על ידי ־ רבא, ותלמין שבירושלמי הוא כמו אוגרת בבבלי). ר' אבא בר כהן. חולין רף כ״ב ע׳ב פרק ב' הלבה ח: "אין שוחטי! לא לתוך ימים רבי בא בר כהן ורבי פינחס חד אמר ... וחורנא אמר . .“ (שני האמוראים האלה אינם נזכרים יחד במקום אחר ורבי פנחס הוא ר׳ פינחס בן חמא הנודע לתהלה ברברי אגדה ור׳ בא בר כהן הוא תלמידם של ר׳ יונה ור' יוסי. ופה הם מחולקים על טעם המשנה). ר׳ אבא בר ממל. כבורות דף ט' עיב (פרק ג' הלכה א) "ומר ר' יוסי בירבי בון בשם ר' אבא בר ממל זאת אומרת שהאשה יולדת לחרשים שלימין“. (המאמר הזה המוסב על משנה נדה ד' ה' נמצא גם בירושלמי י) אר חיבורי ברשק אשנגז ער אגדת אסוראי ארץ ישראר *ני ריפו כסים; אגיהא.