Haḳedem · 1907-03-25 · 1 (25.3.1907) · p. Seite 21

21 תדסוד ירועדם* על סגכיז חורץ זםה:ד. בכורות די במילין דרמיזין טוכא כי עת לחשות ועת כנוס הוא עד אשר יקום לדממה הסערה ואז עת צאת הצפירה על הארץ“. בדבריו אלה רומז ר׳ חיים בנבנשת אל מעשה שבתי צבי אשר קם באזמיר והכריז על עצמו שהוא המשיח בשגת התיכה (1665) וגם ר׳ חיים בגב׳ לא נמנע מהיות לו לעוזר. והאגרת נכתבה אחרי צאת שבתי צבי מאזמיר ור׳ חיים בג׳ ושאר רבני אזמיר נמלטו מפח המהומה וגם משכו ידם ממשיח השקר אשר יצא לדת הישמעאלים בשנת התיכו. ר׳ חיים בנבנשת מת בשנת׳התילג (1673) ולפי זה קשה מאוד שבראש האגרת הראשונה רשומה שנת כתיבתה ולירושלם מבשר אתן (בציון אותיות ו' י׳ ל׳ ב׳ ת׳) היא שנת תמיח לפיק (1688) אן אי אפשר שנכתבה חמש עשרה שנה אחרי מות בעל כנסת הגדולה כותב האנרת השנייה. . ואולי טעות נפלה בהעתק דיאגרת באותיות המצוינות אשר בפרט השנה ורק אותיות ל׳ ב׳ ת נכתבו נתלות ואם בן נכתבה האגרת בשנת תליב לפיק שנה אחת לפני מות ר' חיים בנבנשת. כתב יד של הירושלמי הנזכר בשתי האגרות אבד זכרו אך מוצאי האגרות לא נתייאשו מלחפשו. אחי המוציא לאור בחברת רעהו ר׳ יעקב קובי יצא לבקשו אצל צאצאי משפחת ר׳ יהושע בנבנשת היושבים בארץ תונרמה "בעירות וכפרים על הררך מאדריאנאפעל עד עיר המלוכה“. ינעו ומצאוהו ביר העשיר סולימאן בנבנשת (שם מקום מושבו לא נזכר) אשר אינו יודע ספר והשתמש בכיי כקמיע גכבד מאור. וגם עלה בידם להוציא הכיי מירי בעליו על זמן קצוב ושלחוהו אל המוציא לאור בשנת התריסב. ואחרי .העתיקו אותו בעמל רב החזירו אל מקומו. וכאשר יזכיר בהקדמתו "כבר קפצו עליו קונים ולפי הנראה יפול בגורל בית עקר הספרים אשר לבית מדרש הרבנים בעיר נעווייארק העומר תחת השגחת הרב .. שיז שעכטער“. — וראוי להתפלא על המויל כי בכל הימים הרבים ההם משנת התרסיב שבא הכיי לידו ער שנת התריסו שהוציא בה את קול קורא שלו החשה מטוסולא גילה הסוד הגדול הזה שנמצא בידו מה שנעלם כמה מאות שנה מעיני כל ישראל הוא הירושלמי על קדשים וגם בשנת התרסיה כאשר הוציא לאור מסכת יבמות מן הירושלמי עם פירוש חשק שלמה לא דבר בהקדמתו מאומה על מציאתו היקרה. על אודות הכיי אשר היה כשנה תמימה ביד המויל ומצפה עתה לגואלו מחשך אנחנו מוצאים את הדברים האלה במבוא הספר שלפנינו: "הכיי הוא על קלף חזק ויפה מאוד.. בתבנית פאליא קטנה כל דף בת ד׳ עמודים אורך הדף הוא ליד שורות ... אותיות מרובעים..“ ואחרי מסכת מנחות מעיר הסופר על עצמו ועל מעשהו ואלה דבריו: "אני הסופר יצחק בר יוסף ן' אלברגלוני כתבתי כל תלמוד ירושלמי עד הנה וכשיעזרני השם גם ער תומו להחכם שר בישראל רון יצחק הלוי .. פ .. ו.. אשר הזיל זהב מכיסו ... והעתקתיו מספרים מרוייקים ומוגהים בנוסחאות דווקנא כפי שהעתיקו מר אבי נ׳ ב ת׳ מהירושלמי ששלטה בו עין ראש הגולה רבינו האי גאון ותיקוניו בצרו . . . ותשלם המלאכה כיה ימים לירח תמוז שנת ארבעה אלפים ותשע מאות ושתים ושבעים לבריאת העולם“. שם הסופר אינו נודע בתוך הסופרים אשר נזכר שמם ברשימות כתבי יד וגם את שם דון יצחק הלוי איני יכ'"