Luaḥ erets Yiśraʾel · 1912-01-01 · שנת התרע״ג - שנה שמונה עשרה - 1912 · p. Seite 106 - 107

בארץ אבות 107 S . ■) יי'' *✓- I •.נ־ להציק את שושנו<ז וזבתנות מריש 1 החלו .י״תרוצץ במוחה, ואסונה בבל..פרטיו גצב לפניה. י■־: שבת יוש בהיר- שמש נעימה חממה באהבה את * ■ :־••ה העולם, נצני האביב י^ר נו*או בארץ ובל ־-•גע הביעה אך שלוה ושקט- ביוש' בזה •החליטה ־■א\חברותיה ללבת לטייל׳ בשלות מחוץ יעיר, אך טרס;- הספיקו לבוא למחוז הפצן נשמע רעש מהעיר, —."־‘לו קולות מפץ התפו״צצות' שמשות! עש ידיות .א ־ •ה-פחד "ובהלה;אהזון בהבינן כיז.זאת תוצאות —דועה' ששמעו מהמון העם, כ>־ היהודים הרגו ילד;•׳-**. לצרבי דתם, אך לא הואזשבו. עם דברי ^•הזיסאשר ב; דיבס' תמיד, לקנטר •ולהפחיד את —•די. עינש צרה שנש היהודי מרויח וחי הנהו .::: האדם. הנערות התגברו על פהדן ובאומץ לב ת־ לקראת האסון, למות יהד עם בני משפחתן. ־י־ ־ת היא איך באמצע הדרך אחזוה'ידים •חזקות “.:־ת, אלו היו ידי האבדה שהביאה בכל יום י י* י י*י' נ: ־.ם ירקות ' ותאהבה ■ מאד כי עוד מילדותה י י יי' 4t י" ־: ־,תה, ובחזקת היד משבתה אחריה להדרה ותנעול א1־ ־דל^. היא י זוכרת י כי במעט השתגלה, צעקה, ו:.־ ־.ה ׳לפתוה את הדלת בחזקת'■ היד אך לשוא ׳־א: ץי עבור הזעם עזבר/ךו לנפשה. יללות השבר עלו ,1 י * נ ■־‘.׳**־■ך. •־ V ' * r <׳■׳״ת״י׳״,: ■י ׳ .יד,■■־.)׳ך r - ׳ י י;v ■ י■:■-״ י- י• יי י י' ■ ן י ־■ - ומנגנת, והוריה היקרים ,יושבים. ומאזינים.ושובע•: ־נחת מבתם ייחידתם, רואת^היא את זיו פניד: י s■ י ׳* המפיקים אושר, ומה מאושרה היא בידעה כי סכת א^^^יא. —.כברק■ בליל ■חקו וסופה, כן■ חל:' £זזכת^ות הנעימים ושוב ־חושך וצלמות י עטרוה, ל— נלחץ עד. בדי להתפוציז, ורואה דלא דם אחיה נ־' '־עמה!וצועקים מן•האןמה, הרוגים.מתנלנליבלפניה זקנים, צעירים, וילדים תמימים, הזכרונות של המהז־־• האיומות מימי הטבח . דבאוה וכמעט התעלפה- א־ התנועה הפתאומית שנרנש בהפרדס עודדה אות־: אלו שחתכו עד כה ההא לעזור להבורבים ב:" •ולטמנש בתיבות; כי,,מרקיק נשמע צלצול פעמ!:י הנמלים.הבאים להוליך. את הפירות, הבריות,המשונית והשקטות החישבו על •ברכיהן׳ והעלו. נרה מנל הנא אל פיהן. . ׳ ' י־ —הנה הנה תביא נמלים! ־לנו יש. בבר הרנה תיבות מוכנות, נשמע צעקה מקצה האחרון. ונאש־ כלתה' מלאכת הטעינה שרק *שריקה משונה יוב: הערבי הנוח: בהן, וכאנשי צבא מלומדים קמו כים על רגליהן והלכו במסלה ההולכת יפותח. ׳ י I , . בהפרדם שררה דומיה, ההרהורים הנוראים