Luaḥ erets Yiśraʾel · 1912-01-01 · שנת התרע״ג - שנה שמונה עשרה - 1912 · p. Seite 56 - 57

*V 57 ממחזות הארץ הצבעים׳ הנפלאים •של גוני הפרחים, וחתה נפשך עד בלי די שהמון ריחות הפרחים •שיפוחו םת!ך הגנים המברכים הללו. ■:i-,׳ s ■($ ' והנה מתוך אחד 'המעינות . יזנק/הר* "ברדה" אמנה ופרפר׳ מתחולל ורץ, מתפתל ומתעקש, רועש ־שוא^ מ ־־,קצף' ומכה .גלים ונעלם . לרגע בין היעדים,. מ־עידס וםן^ם, מתגלה ונופל וגרפק לעורקים דקים הבאים במצור בי; סלעים ומצוקי הרים, מתפרד •מתפורר לרסיסים,.מתלכד ומתאחד לנהר גדול ואדיר > השוטף בנאונו על פני יערות העמק ופרדסיו. הבל מסביב. •שואן וסואן, ונועז רעש גלגלי הרכבת ג־ ■המולת נשימת המכונה על,רעש הטבע, המולה במהירות ועליזות; ובל מהומה• והרכבת מתגלגלת;עצים והגנים רצים ומרקדים במחולות העגול, ונראה ־ך כי כלם, בל עצי התאנה וגפן ורמו; ותפוח וארמון ־אפרסמון וארז ובחשה ואלמוג—בבלם נכנם רוח הייש ויקומו לחיים, לרקד ולעלז על העולם הדשן ־המברך.— י■■"..:/ י ". י י' ומה מוזר וצא המראה הזה לירושלמי הרגיל נטבע דוממה ומאבנה, ב״זבע אלמת, מתה וחרבה, כלי צבע וגון, בטבעישל שתיקח נצהית. ■ ' ־שכור מזיו הטבע של הלבנון . ומול הלבנון נכנסנו אל תוך ים של ירק ויער, אל כבר דמשק. 5 . , 56 לוח ארץ ישראל יושבים אנו בקן על העין, ומתלוננים בעגפ• האלה הזקנה. .שואפים אנו אל תוכנו את ריח ג־ העדנים. ועל פנינו עוברת כל הכבודה; בל טוב ארץ מצרים, השאננים מגא־אמון ומתחפנחס, מאלכסנדריה ומקהיר, _ הבאים על הלבנון להתקרר מחם נחל מצרים המעיק. נשים כבודות; וענוגות, מרוקחות ומבושמות בכל צרי אירופה ואסיה עיברוה בסך בעגלות־צב הרתומות לסוסים •בוערים, סוסי מצרים, ואתן יחד בגי־לויתן בדת ובלי דת." מטיליס ומתענגים הם בחייהם ואין בעולמם אלא ' חיי שעד וחיי רגע; הייהם המה שלשלת ארוכה מתענוגי־ רגע.—אמנם כמה רחוקה היא.ירושלם ממצרים! ■ ועד ,שאנו יושבים וטועמים מן הגלידה הלבנה כשלג, והנח עלה הערפל מן הים ויכם את בל הלבנון ויהתל גם אותנו בחתולתו וירטיב את בגדינו. . הרכבת זוחלת ויורדת מן הלבנון ולמולנד מתנשא "מול הלבנון' ועמק גדול משתקע בין הלבנון ובין מול הלבנון והעמק הזה הולך ונמשך עד לדמשק. העמק כלו מכוסה ירק,. גנים ויערות ממלאים את העמק על כל גדותיו ,ומימי המעונות וד&הרות רועשים!משתפכים, בשאון והמולה אל תוך העמק ונדמה העמק לזרם ירוק אדיה ועיפה עינך מרב שובע