Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1899-01-01 · חוברת ד · p. Seite 124

ממזרח וממערב 124 •יש לסעמים רגעים בחיי נוי ואדם שבהם מוכשרים הם כיותר לקבל רשמים ידועים ...* והרגעים הללו באו... .אחד העם■ שדרכו לעמוד על םרשת דרכים ושאומנתו בכך — נם בראותו במבטו החד .התאבקות גלדה־. ש.הרעיונים נוצצים םתאום כמו מאליהם כשהשעה עריכה לכך ומכניעים להם את הלבבות■ [לא זה הדרך], לא יחדל לדבר קשות את אלה הדוחים את העבר מפני העתיד .המאמינים שאחרי הסטוריא של אלפי שנה, אפשר לעם להתחיל עוד הפעם מחדש, כקטן שנולד■. [עבר ועתיד]. או ינסה להטעים את דבריו: .שכהני ההוד, הרוצים בבטול העבר צריכים על כל פנים להשתדל להרחיק זמן הפגישה הגלויה ושלא לדקדים לגלות את הקרע שבנפשינו, שדוקא על ידי זה הם מאריכים עור ימי העבר ונמצאים הם טועים בחשבונם■ [שתי רשיות]. .אבל לאושר האדם — נשיב לו בלשונו ממש — דרכה של סתירה להתפרץ בגלוי לאחר שכבר נגמרה בסתר, כלומר: לאחר שכבר הספיק המה לא רק להכות בעצמו שורש עמוק בלב, כי אם גם לחתור.בחשאי, בלי דעת נפש חתירה עמוקה תחת שרשי העבר המתנגד לו, ורק כאשר כבר הקיפה החתירה את זה האחרון מכל צדדיו ואין לו עור על מה לד,שען יפקח האדם את עיניו ורואה מה שכבר נעשה בו שלא בידיעתו. רואה חורבה נוטה לנפול במקום שהאמין עד כה לראות בנין חזק. ואף אם ידאב לבו למראה עיניו, הנה מוכרח הוא אז להכיר ולהודות כי הנעשה אין להשיב ...* הנעשה אין להשיב. הפסיעה הגסה כבר נעשתה — ואם לא היחד, נעשית צריכה הייתה להעשות, בהתפרץ אל נפשנו הצרכים הנחלים לבנות לנו בנין הדש וקים ולהכין אותנו ל.תחיה* חדשה בחיים ובערכי החיים. אין פעולה גדולה רבת העלילה בעם ובאדם שטמנה תוצאות להרת עולמו בלא פסיעה נסה יסודית ... אין בנין בלא סתירה שלפניו ואין מיה בלא חדלון. לחדול ולהיות! י״ * * * ובאותה שעה שאנו עומדים על המפתן הזה, הרי הר החרבות העתיקות בהדרת שיבה שלהם בא ומטפח אותנו על פנינו... מעין פחד אלד,ים נופל עלינו לגעת באבני קדש שהיו בעתן מוסדות למשכנות יעקב; וכמעט נסוגים אנחנו אמר למראה הנמל הזה, למראה הדברים שנכבדים מזוקן — — אבל זד,־ד,דבר יאמצנו: כדי לבנות מקדש צריך להרוס מקדש! ובא השמש וזרח השמש; דור הולך ודור בא ... יש שאנו עומדים בצער נדול ב.םורד* הזקנה שלנו, ונענועי נפשנו נושאים אותנו אל קברות אבותינו החצובים בסתר עליון, והנה אנחנו כורעים לפניהם בהכנעת קדש; אבל בין הרגשות הללו יתננבו רגשות אחרות יותי חזקות, רגשות של בחרות חדשה ושל שאיפה לחיי נוער... ענני הזקנה עוברים וטל־ילדות נופל עלנו!