Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1899-01-01 · חוברת ד · p. [Seite]

\ אור מתעה (ע״ד ספר ב׳י המיוחם להו־מב״ם ז״ל). אמר שמ־ר עוד בימי עלומי. בעודני חבוש בבית המדרש הונה ושונה בל הימים לרבות הלילות בנם־ת, כמנהג המקום בימים ההם, דבקה נפשי לאהבה מאד ביהוד את שני סופרי ישראל הקדמונים, הלא הם שני המאורות הגדולים הראב־ע והרמב־ם. בשקידה רבה ובחשק נמרץ למדתי בעצמי, בלי עזרת מורה באור אבן עורא עם מפרשיו ומקצת ספריו בדקדוק. ובחבה יתיר, עסקתי בפירוש המשניות להרמב־ם זיל וביד החזקה ונושאי כליו, ואת ם׳ המצוות (עם השנות הרמב־ן ומגלת אסתר) שננתי על פה עד שהיה שגור על לשוני באשרי. כבן ט־ז שנה הייתי אז, ובהשלימי ספר זה כתבתי על הנליון החלק בסופו את המכתם הקטן הזה: קן ס י ־ך?ן א בן־עזרא לכבוד רבינו <סלמד י^חקי חרד ו_על־ךבר פתשיו בנהי בשם פךשנדתא׳ ואני ^זלמד, השדןד.על־םפרי רבעו משה מספרד בעןר־א הסופי אק^בהו ואבנהו ספר-זיתא. המלמד המשניח על ספרי ביהמ-ד בעיר מולדתי הקטנה מלינ^וו, קהלה קטנה וחסודה, בבר היה עוין אותי על מנד,ני לכתוב הערות קצרות בשולי הספרים בדיו, בראותו את המכתם הזה נתמלא עברה וחמה וינף עלי את אגרופו (יתום הייתי, וכל הסונע ביתום לא יאשם) ויקרא בזעם לשונו: .רואה אנכי שרוח אפיקורסות נצנצה בך, ולמה זה תשב פה לקלקל את הספרים היקרים? קום לך לך לדובנא העיר הנדולה המלאה אפיקורסים ומתנגדים, שס תמצא נם ספר .מורה נבוכים־ וקראת בו כדי שבעך והיית לאפיקורוס נטור ותרד חיים שאולה, ונם רבינו צריקגו אוהב אביך ז־ל (הוא ר׳ אברהם הצדיק מטריסק) לא יוכל להעלותך מזה!־ דברי המלמד (הוא נם החזן, השוחט והמוהל ובו׳ ובו־) הכו שרש בלבבי; לא אחרתי מלכת לדובנא רבתי. ושם אמנם מצאתי את ספר מורה הנבוכים, ולא זזה ידי ממנו ער ששניתיו ושלשתיו, אותו ואת מפרשיו הרבים ויהיו בפי כדבש למתוק . . . עברו שנים אחדות ואני נמצאתי יושב בבית שבת חחכמוני בם־ט פטרסבורג ותנה בספר מורה הנבוכים בטופס הערבי ובתרגומו הצרפתי של מונק, עם הפרופיסור המהלל בתשבתת דניאל חווןןלס^ן נ־י, ומאז ועד עתה, בכל ימי נדודי ובכל