Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1899-01-01 · חוברת ד · p. Seite 15

15 ספרי הוכוח סלנד הוכוחים ע־ד השאלות האלה. הנוגעות ביחוד לתורת הנוצרים נזכרו סד. נם ונוחים ע־ד שאלות בעניני הדת הישראלית. כן למשל כדבר שענת הנוצרים לאמר, כי תורת משה נתנה רק לזסן ידוע, כלומר עד בא ישוע מחוקקם וכי כל הנוצות והאזהמת כסו מילה ואכילת חדר אינן מובנות בסשושן. ביחוד הרבו המתוכחים הנוצרים להוכיח את חכמי ישראל על השתמשם בדם מצרים, על קחתם רבית ועל התחתנם בקרובים. לםעמים אמרו לנצח את ישראל ע־י סנמם בכבוד האבות או ביתי אנשי המעלה שנזכרו ככודק, כמו ע*ד ד״תנהנות יעקב אבינו עם לבן ועם עשו. אולם במדד, מייובה עוד מזו התאמצו הראשונים לנצח את האחיונים עיי הביאם את ראיוחיהם מססוקים שונים בחניך, אשר לשי דעתם הם מרמזים על ישוע והדת הנוצרית, וחכמי ישראל השתדלו לשרש את הססוקים באוסן אחר ולהשיב אחור את כל טענות הנוצרים. וכוחים כאלה ימצא הקורא לרוב בפשר אשר לשנינו ועייז יש להסשר הזה נם ערך לא מעם בנונע להשרשנות של שנות הכינים. אמנם רוב השמשים לפסוקי התניך שבאו בו הן מצד הנוצרים והן מצד היהודים, הם דחוקים מאד ואינם עומדים בשני רוח הבקרת, יען כי שני הצדדים השתדלו רק לנצח זה את זה ולא שקלו את דבריהם במאזני הדקדוק והמיון הישר, אך ככל אושן ר,נמ מוצאים לשעמים בפשר יוסף המקנא פרושים ישרים ונכונים היאוים לעמוד בשורה אחת עם פרושי הפרשנים היותי מצוינים משנות הכינים. אולם עוד ביתר שאת ינדל ערך ד,םשר הזה ה ה ם ט ו ר י, בתתו לנו ציונים נכבדים מאד בנונע לחייהם המוםי־יים והצבוריים של יהודי צרשת בשנות הכינים ובנונע להיחס והקשר שהיה ביניהם ובין הצרפתים בכלל. גרץ (חלק ששי צד 435) העיר בצדק על הערך הרב של הסשר יוסף המקנא במקצוע הזה. למרות המפשר הרב של הסשרים שנשארו בידינו מן העת ההיא תמעטנה מאד מאר ידיעות ברורות עיד המנע ומשא שהיו בין ישראל ועמים, ער בי יכלנו לחשוב כי לא היתד, ביניהם כל נניעה ממשית מלבד רדיפות, ובוזזים והלואה ברבית, וכי באמת הצטמצם ישראל רק בארבע אמות של ההלכה מבלי קהת כל חבל בהחיים הכלליים. אולם מספר יוסף המקנא הננו רואים כי לקחו אחינו חבל בכל ענפי החיים הכלליים, כי גם מלבד עסקי בסף ורביח היה יחם תמידי וקשר אמיץ בינם ובין הנוצרים וכי התהלכו יום יום עם נחלי הנוצרים והכומרים וישאו ויתנו עמהם בדברים העומדים ברומו של עולם הדת והחיים. היחס והקשר הזה היו לא רק בתקופות חשלום והאושר לישראל, בעת אשר עמדו תחת ממשלח מלכים טובים, אשר חסו והגינו על חייהם וכספם. כמו המלך לודויג השביעי, כי אם נם אח־ כ בימי פילים אזינוסט ולודויג הקדוש, אשד שנאו את ישראל תכלית שנאה וימררו את חייו בחקים מעיקים ואכזריים. והנה למתת הערך הרב הזה של הפשר יוסף המקנא בנונע לתולדות ישראל וחייו המוסריים והצבוריים בכלל ולהפרשנוח בפרט, הננו מוצאים כי אבד זכרו בבל הפשרות הרבנות המאוחרה ולא עוד אלא שנם בהסשרות הוכוחית לא נמצא כל זכר לו. סבת הדבר הזה היא הרדיפה מתלה שהיחד. בשנת 1306, שאז הגלה ישראל מארץ ציפת כלה. ואחרי כי היתד. מלות הזאת לא כביר אחרי חבור הספר יוסף המקנא לא ישלא איפוא בעינינו, כי נשכח הם׳ הזה אשר חבר בצרפת, מקרב היהודים הצרפתים, שנשזרו לארבע רוחות השמים וילכו לתור להם ארץ מנוחה חדשה. -אמנם בספר .מצדק הישן־ ׳ובספר הנצחון של ר׳ יום טוב מטיהלהויזן שהזכרנוהו למעלה, נמצאים מקומות אחדים המתאימים בתכנם למקומות נמצאים ב.יוםף המקנא־, אך אין הדבר ברור, כי נשאבו הדברים ההם